פארק זקז'ובק (Zakrzówek) הוא מחצבת אבן גיר נטושה בדרום-מערב קרקוב שהוצפה במי תהום והפכה לאגם טורקיז מוקף צוקים לבנים, כשלושה קילומטרים מהעיר העתיקה. הכניסה חינם. בקיץ פועל שם אזור רחצה מוסדר עם מצילים, שהוא למעשה חמש בריכות צפות בתוך האגם, ובשאר השנה זה פארק עירוני של טיילות, מסלולי ריצה ומרפסות תצפית מעל המים.

הצבע הוא מה שעושה את זה. גיר מומס במים יוצר גוון תכלת-טורקיז שנראה לא שייך לפולין, ועל רקע דפנות מחצבה לבנות בגובה עשרות מטרים התוצאה מקבלת כינויים כמו "המלדיביים של קרקוב". מתחת לפני השטח מסתתר סיפור אחר לגמרי: מחצבה שסיפקה אבן גיר למפעל הסודה של העיר, בור בעומק של יותר משלושים מטר, ועשרות שנים שבהן זה היה מקום רחצה פיראטי, מגודר ומסוכן, עם רשימה ארוכה מדי של טביעות.

העירייה הפכה את השטח לפארק מסודר של יותר מ-50 הקטר, וההיגיון מאחורי התכנון פשוט: לתת לאנשים מקום לגיטימי להיכנס למים, ובמקביל לסגור הרמטית את מה שהיה מסוכן. מי שמגיע ומצפה לשחות חופשי לרוחב האגם הטורקיז יתאכזב. מי שמגיע לדעת מה יש שם באמת מקבל אחת האטרקציות החינמיות הטובות בעיר.

מהמחצבה לאגם - איך נולד זקז'ובק

השטח שנקרא היום זקז'ובק שוכן ברובע דמבניקי (Dębniki), מדרום-מערב למרכז קרקוב, בין הרחובות ויווום, טברדובסקייגו ונורימברסקה. במשך יותר ממאה שנה זו הייתה מחצבת אבן גיר פעילה שסיפקה חומר גלם לבנייה בעיר, וגם לתעשייה כבדה: המחצבה השתייכה למפעל הסודה של קרקוב, מפעל סולוואי (Solvay), שהאבן שלה הוזנה לתהליך הייצור.

מחצבת הגיר של מפעל הסודה

לפרק ההיסטורי הזה יש נקודה שמוכרת לכל תושב מקומי. בתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה עבד במחצבות של מפעל הסודה, בעבודת כפייה, צעיר בשם קרול ווייטילה - לימים הארכיבישוף של קרקוב. זיכרון העבודה במחצבה חזר ושב אצלו בכתיבה שלו, ולוח זיכרון מגרניט הוצב לאחר מכן במקום. בזכות ההצפה, חלק מהסימונים ההיסטוריים נמצאים היום מתחת לפני המים ונראים רק בצלילה מודרכת.

הכרייה נפסקה בתחילת שנות התשעים. ברגע שהמשאבות שהחזיקו את הבור יבש הושבתו, מי התהום עלו וכיסו את הקרקעית תוך זמן קצר יחסית. כך נוצר גוף מים בשתי אונות שמחוברות במיצר צר, עם קירות סלע אנכיים שיורדים ישר למים - מבנה שהוא בעצם קניון תת-מימי, לא אגם טבעי עם גדות מדורגות.

למה המים בצבע הזה

הצבע אינו אפקט אור בלבד. הגיר המומס במים מפזר את האור באופן שמדגיש את הכחול-ירוק, ובגלל שאין נחל שנשפך פנימה ומביא סחף, המים צלולים במיוחד. השילוב של צלילות גבוהה, קרקעית סלעית בהירה ועומק גדול הוא מה שיוצר את הגוון שנראה בכל תמונה מהמקום.

מספרים שכדאי להכיר לפני שנכנסים למים: העומק המרבי הוא בסביבות 32 מטר, והעומק הממוצע מחוץ לאזור הרחצה נע סביב 20 מטר. זה לא אגם רדוד עם מדף חול. מטר אחד מקצה הדק המסודר, הקרקעית כבר לא נמצאת מתחת לרגליים, ובקיץ הפער בין שכבת המים העליונה החמימה לשכבה שמתחתיה חד וקר.

אזור הרחצה - חמש בריכות צפות, לא שחייה באגם

זו הנקודה שהכי הרבה מבקרים מפספסים, וכדאי להבין אותה לפני שקונים כרטיס טיסה בשביל התמונה. אזור הרחצה המוסדר בזקז'ובק אינו שחייה חופשית באגם. הוא בנוי מחמש בריכות צפות בתוך גוף המים, מוקפות דקי עץ רחבים שמחברים ביניהן. המים בבריכות הם מי האגם עצמם, אבל התחתית סגורה ומוגדרת, והעומק ידוע ומסומן.

מה בדיוק פתוח לרחצה

החלוקה מכוונת לקהלים שונים: בריכה רדודה מאוד לפעוטות, שתי בריכות ביניים שבהן אפשר לעמוד, ושתי בריכות עמוקות שמיועדות לשחיינים מנוסים. לצד הבריכות יש אזור חוף עם דקי עץ ומקום ישיבה, וגם כניסה נפרדת למים עבור כלבים - פרט שהופך את המקום לפופולרי אצל תושבים מקומיים עם כלב, גם כשהם לא נכנסים בעצמם.

השירותים במקום בסיסיים אך אמיתיים: מלתחות, מקלחות וברזי מים ללא תשלום, בית קפה בבניין הראשי ודוכני אוכל בעונה. אפשר להביא אוכל ושתייה מהבית. אלכוהול אסור, וכך גם עישון, כולל סיגריות אלקטרוניות.

מכסת מבקרים וצמידים

הדקים לא נועדו להחזיק קהל בלתי מוגבל, ולכן פועלת מכסת מבקרים בו-זמנית של כמה מאות איש. הכניסה מנוהלת בצמידים: מקבלים צמיד בשער, והוא מוסר ביציאה - כלומר אחד יוצא, אחד נכנס. ביום חול רגיל אין לזה משמעות. בסוף שבוע קיצי חם, זו בדיוק הסיבה שנוצר תור.

דגלים, מצילים והכללים

בעונת הרחצה עובדים מצילים בשעות הפעילות הרשמיות, והתקשורת איתם נעשית בדגלים: דגל לבן פירושו שהרחצה מותרת, דגל אדום פירושו איסור, והיעדר דגל פירושו שהאזור סגור. הכללים קשיחים ואוכפים אותם: אסור לקפוץ מהדקים ומהפלטפורמות, אסור להכניס כלבים או אופניים לאזור הרחצה, וילדים מתחת לגיל 12 חייבים בליווי מבוגר. קבוצות מאורגנות נדרשות להודיע מראש לאחראי המצילים.

בטיחות - למה השחייה מחוץ לאזור המוסדר אסורה

ההיסטוריה של זקז'ובק לפני הפיתוח היא הסיבה שהכללים היום נוקשים. במשך עשרות שנים זה היה מקום רחצה לא חוקי, מגודר למראית עין, שמשך אנשים בדיוק בגלל המראה הבלתי אפשרי שלו. המחיר היה כבד: טביעות חוזרות ונשנות, כולל מקרים של קופצים מהצוקים וכולל צוללים מנוסים.

שלושה גורמים שהורגים כאן

ראשית, טמפרטורת המים. גם ביום שרבי, מתחת לשכבה העליונה המים קרים לאורך כל השנה. מעבר חד ממים חמימים לשכבה קרה עלול לגרום להלם קור ולעווית שרירים, גם אצל שחיין טוב.

שנית, המבנה. אין כאן שיפוע הדרגתי. הקירות אנכיים, ובמקומות רבים אי אפשר פשוט לצאת מהמים אל היבשה - מי שנכנס במקום לא נכון נדרש לשחות מרחק ניכר עד נקודת יציאה.

שלישית, היעדר פיקוח. מחוץ לאזור המסומן אין מצילים, גם בשיא העונה. הצוקים הלבנים נראים כמו מקפצה מושלמת, אבל מתחת לפני המים יש מדפי סלע ומבנים משוקעים משנות הכרייה, וקפיצה היא הימור על מה שלא רואים.

צלילה - רק דרך מפעיל מוסמך

האגם אכן משמש כאתר צלילה, בין השאר בזכות הצלילות הגבוהה ובזכות אובייקטים שהוטבעו בו בכוונה למטרות אימון. אבל צלילה כאן היא פעילות מוסדרת שנעשית דרך מרכז צלילה מקומי, עם הסמכה מתאימה, ולא פעילות שמאלתרים ביום חם. גם באזור היער סביב הפארק כדאי להישאר על השבילים - יש שם צפעים, וזו סיבה נוספת שלא לחתוך דרך הצמחייה בכפכפים.

השורה התחתונה פשוטה: אפשר להתאהב בנוף בלי להיכנס אליו. הרחצה מותרת בבריכות המסומנות, ומחוץ להן זה אסור ומסוכן. כדאי לזכור את זה גם כשרואים מישהו אחר עושה אחרת.

התצפיות, הטיילות והמסלולים סביב האגם

החלק שהכי פחות מדברים עליו הוא גם החלק שמצדיק ביקור בכל עונה. סביב האגם נבנתה מערכת שבילים וגשרונים שמקיפה את שתי האונות, עם מרפסות תצפית שיוצאות מעל הקצה ומעקות שמונעים גישה לשפת הצוק. הקפה מלאה בנחת, עם עצירות לתצפיות ולצילום, לוקחת סביב שעתיים.

שעת השקיעה היא הפינה הכי טובה

הטיפ שחוזר שוב ושוב אצל מבקרים מקומיים: הטיילות והתצפיות פתוחות שעות ארוכות אחרי שאזור הרחצה נסגר. כלומר בדיוק כשהתור בשער מתפוגג והצוות מפנה את הדקים, מתחיל החלק היפה. האור הנמוך צובע את דפנות הגיר בכתום, המים נרגעים לחלוטין, וההמון מתפזר.

מומלץ להגיע לנקודת התצפית כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה, כדי לתפוס מקום על המעקה ולראות את השינוי בצבע המים לאורך הזמן. זו גם השעה שבה כמות המבקרים על הדקים העליונים סבירה, בניגוד לצפיפות של אמצע היום.

ריצה, אופניים ומה שיש מסביב

הפארק משתלב ברשת שבילי האופניים של טיילות הוויסלה, ולכן הוא נקודת יעד טבעית לרוכבים ולרצים שיוצאים מהמרכז. המסלול מקז'ימייז' (Kazimierz) לאורך הנהר ועד הפארק הוא בערך חמישה קילומטרים ורובו שטוח.

בתוך השטח פזורים ספסלים, אזורי פיקניק, שולחנות פינג-פונג ומתקני כושר בחוץ, וכן קירות טיפוס. חשוב לדעת שהצל מועט מאוד גם על השבילים העליונים, וכי חלק מהמעברים בין המפלסים הם מדרגות תלולות - נקודה קריטית למי שמגיע עם עגלת תינוק.

מי שאוסף תצפיות בקרקוב ימצא כאן את ההפך הגמור מהתצפיות ההיסטוריות של המרכז. במקום להסתכל מלמעלה על גגות רעפים כמו ממגדל בית העירייה בכיכר השוק, מסתכלים כאן על קיר סלע לבן ומים. שני סוגי תצפית שונים לגמרי, ושניהם שווים.

טיפוס ספורטיבי על סלעי טברדובסקי

הרבה לפני שהמילה זקז'ובק נקשרה לרחצה, היא הייתה מוכרת בעיקר בקהילת המטפסים. הצוקים בצד המערבי של השטח, סלעי טברדובסקי (Skałki Twardowskiego), הם אחד ממגרשי הטיפוס הוותיקים והנגישים בפולין: קירות גיר שאפשר להגיע אליהם בטרם מהמרכז, עם מגוון גדול של מסלולים מקודחים ברמות קושי שונות.

למה דווקא כאן

אבן הגיר של האזור נותנת אחיזות חדות ומסלולים אנכיים קצרים יחסית, מה שהופך את המקום לאידיאלי לאימון אחרי העבודה. בפועל זו הסיבה שרואים כאן מטפסים מקומיים בשעות אחר הצהריים לאורך כל השנה, לא רק בעונת הקיץ. מי שמגיע בלי ציוד יכול להסתפק בקירות הטיפוס המותקנים בשטח הפארק, שהם חלק מהמתקנים הציבוריים ולא דורשים שום דבר מראש.

האגדה שמאחורי השם

השם של הסלעים מגיע מהדמות של פאן טברדובסקי, ה"פאוסט הפולני" של הפולקלור המקומי - קוסם שלפי הסיפור כרת ברית עם השטן, והמערות שבסלעים האלה נחשבות למקום שבו פעל. זו אחת האגדות המקומיות שמסבירות עד כמה השטח הזה נוכח בתודעה של תושבי העיר הרבה לפני הפיתוח התיירותי.

מה חשוב לדעת לפני

הטיפוס כאן הוא פעילות עצמאית של מטפסים עם ציוד וניסיון, לא אטרקציה מאורגנת שמזמינים מראש. אין השגחה, אין השכרת ציוד במקום, והגישה לחלק מהקירות עוברת בשבילי יער שיכולים להיות חלקלקים אחרי גשם. מי שרוצה חוויית טיפוס מודרכת בסביבת קרקוב ימצא הצעות מגוונות יותר במסגרת הפעילויות והסיורים בקרקוב, אבל בזקז'ובק עצמו הכלל הוא שכל אחד אחראי על עצמו.

עונה, שעות וכמה זה עולה

נתחיל מהחלק הפשוט: הכניסה לפארק ולאזור הרחצה חינם. אין כרטיס, אין תעריף למבוגר או לילד, ואין תשלום לקבוצות. זו אחת האטרקציות הבודדות בקרקוב שבהן המחיר לא נכנס לשיקול בכלל.

מתי אזור הרחצה פעיל

עונת הרחצה נמשכת בערך מתחילת הקיץ ועד סוף ספטמבר, כשהמצילים עובדים בפרק זמן מוגדר בתוך העונה. בימים א' עד ה' ובסוף השבוע האזור נפתח בשעות הבוקר המוקדמות יחסית ונסגר בשעות הערב המוקדמות. יום שני הוא הנקודה שהכי הרבה מבקרים נופלים בה: זהו יום תחזוקה, ואזור הרחצה נפתח רק אחר הצהריים. השבילים והתצפיות ממשיכים להיות פתוחים הרבה אחרי סגירת הרחצה, לרוב עד שעות הלילה המוקדמות.

השעות המדויקות משתנות בין עונות ומתעדכנות על ידי הרשות העירונית שמנהלת את הפארק, ולכן שווה הצצה מהירה לשילוט או לאתר הרשמי ביום הביקור עצמו במקום להסתמך על מספר ששמעתם.

טמפרטורת המים ומה זה אומר בפועל

גם בתחילת העונה, כשבעיר חם, המים בבריכות עדיין קרירים למדי - סביב אמצע שנות ה-10 במעלות צלזיוס. בשיא הקיץ הם מתחממים לסביבות 20 עד 22 מעלות. לישראלי שמורגל בים התיכון של אוגוסט זו כניסה מרעננת אך צורבת בהתחלה, ובריכה של 350 סנטימטר במים כאלה אינה מקום לשהות ארוכה עם ילדים.

מחוץ לעונה - האפשרות שאף אחד לא מספר עליה

בסתיו ובאביב אזור הרחצה סגור, אבל הפארק פתוח לגמרי, חינם, וכמעט ריק. עצי הפארק צובעים את מסגרת האגם באדום וכתום, האור נמוך ורך לאורך כל היום, וההליכה סביב האגם הופכת לחוויה שקטה לחלוטין. למי שמגיע לקרקוב בעונה הקרירה, זו אחת מנקודות הטבע הכי נגישות בעיר.

איך מגיעים - טרם, אוטובוס, אופניים ורכב

פארק זקז'ובק נמצא כשלושה קילומטרים מהעיר העתיקה, וזמן ההגעה מהמרכז נע סביב 20 עד 30 דקות כולל ההליכה מהתחנה.

תחבורה ציבורית

קווי הטרם שמשרתים את האזור כוללים את 11, 17, 18, 22 ו-52, כשהתחנות הרלוונטיות הן קפלנקה (Kapelanka), נורימברסקה (Norymberska) ו"פארק סלעי טברדובסקי". מהתחנה יש עוד הליכה קצרה בתוך השטח עד לשערי הכניסה. קווי אוטובוס נוספים, בהם 101, 112, 162, 194, 219 ו-578, מגיעים גם הם לסביבה.

שימו לב שהפארק גדול, ויש לו יותר משער כניסה אחד. הדק והבריכות נמצאים בצד אחד של האגם, ולכן כדאי לוודא לאיזו תחנה יורדים לפי מה שמתכננים לעשות - רחצה או הקפת תצפיות.

אופניים והליכה

ההגעה הכי נעימה בקיץ היא על אופניים לאורך הוויסלה. השבילים לאורך הנהר מחוברים לפארק, הדרך שטוחה, ובשטח יש מתקני אופניים בשפע. גם הליכה מרובע דמבניקי או מסלוואטור לוקחת סביב 20 עד 30 דקות ועוברת בסביבה ירוקה.

רכב וחניה - כאן נופלים תיירים

מספר מקומות החניה הציבוריים הצמודים לפארק קטן מאוד, בסביבות חמישה עשר אחוז ממה שנדרש בסוף שבוע קיצי. החניה החינמית ברחוב מתמלאת מוקדם בבוקר. הטעות היקרה: להחנות בחניון של מרכז קניות סמוך, שבו החניה חינם לשעה וחצי הראשונות ואחר כך התעריף מזנק בחדות לכל שעה נוספת. מבקרים חוזרים ומדווחים על חשבונות מפתיעים בסוף היום. אם בכל זאת מגיעים ברכב, קראו את השילוט לפני שנועלים את הדלת.

למי ששוקל רכב שכור לצורך המשך הטיול, למשל להרי הטטרה, אפשר להשוות מחירים בDiscoverCars או באופרן. תמיד כדאי לקחת כיסוי ביטוחי מלא. בתוך קרקוב עצמה רכב הוא נטל יותר מנכס, ולזקז'ובק ספציפית התחבורה הציבורית עדיפה. מי שמחפש לינה קרובה לפארק ולנהר ימצא אפשרויות ברובע דמבניקי דרך חיפוש מלונות באזור.

לשלב את זקז'ובק ביום מלא בקרקוב

זקז'ובק לא ממלא יום שלם, וזה בדיוק היתרון שלו. שלוש עד ארבע שעות במקום, כולל הקפה של האגם, הן זמן סביר. השאלה היא מה עושים לפני ואחרי.

הצירוף הטבעי - נהר, אוכל ורובע יהודי

מכיוון שהפארק יושב על ציר הוויסלה, השילוב המתבקש הוא לחזור לאורך הנהר לכיוון קז'ימייז'. אחרי כמה שעות בשמש, אזור כיכר נובי הוא היעד ההגיוני לאוכל רחוב, ובראשו הזאפייקנקה המקומית - מנה זולה, משביעה ומאוד לא בריאה, בדיוק מה שמתאים אחרי יום במים.

מי שרוצה לחבר את היום הזה לצד ההיסטורי של קרקוב יכול לבנות סביבו מסלול יום בעקבות המורשת היהודית של העיר, שנעשה מצוין באופן עצמאי ולא רק בפורמט של משלחת מאורגנת. הצירוף של בוקר בפארק ואחר צהריים בבתי הכנסת של קז'ימייז' הוא יום קרקובי מלא ומאוזן.

שייט על הוויסלה כהמשך למים

אם כבר בילינו בוקר על המים, שייט קצר על הוויסלה מתחת לגבעת ואוול הוא סגירת מעגל נעימה, ומחירי השייטים בקרקוב נמוכים משמעותית ממקבילותיהם במערב אירופה. אפשר לראות את ההיצע והזמינות בעמוד האטרקציות של קרקוב.

מה לשים בתיק

נעלי מים הן פריט חובה: הכניסה מהחוף אבנית, והדקים לוהטים בצהריים. קרם הגנה, כובע ומטרייה או צילייה קטנה משנים את היום, כי צל כמעט אין. בקבוק מים מתמלא בברזים בשטח. תעודה מזהה שווה להחזיק, וכן קצת מזומן לדוכני האוכל.

הזווית הישראלית

יש טיסות ישירות מתל אביב לקרקוב, וזה הופך את העיר ליעד סוף שבוע מציאותי. רמת המחירים בפולין נמוכה מזו של מערב אירופה, ולכן יעד כמו זקז'ובק - שלא עולה כלום - מצטרף לתמונה כללית של תמורה טובה. מי שרוצה להאריך את הטיול לכיוון הטבע ימצא את יציאות היום מקרקוב להרי הטטרה ולזקופנה כהמשך הגיוני, ואת השוואת הטיסות ככלי לתכנון התאריכים. חשוב לזכור שעונת הרחצה בזקז'ובק קצרה, ומי שמגיע בחורף יראה אגם יפהפה ופארק פתוח, אבל בלי מים להיכנס אליהם.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לפארק ולאזור הרחצה חינם לחלוטין - אין כרטיסים, אין תעריף לילדים ואין תשלום לקבוצות
• אזור הרחצה הוא חמש בריכות צפות בתוך האגם, לא שחייה חופשית במים הטורקיז - מי שמצפה לאחרון יתאכזב
• פועלת מכסת מבקרים בו-זמנית עם צמידים: הצמיד מוסר ביציאה, כלומר אחד יוצא ואחד נכנס
• ביום שני אזור הרחצה סגור בבוקר לתחזוקה ונפתח רק אחר הצהריים - טעות נפוצה שמבזבזת חצי יום
• הטיילות ומרפסות התצפית פתוחות שעות ארוכות אחרי שהרחצה נסגרת, וזו השעה היפה והריקה ביותר
• צל כמעט אין באזור הדקים, והכניסה למים מהחוף אבנית - נעלי מים, כובע וקרם הגנה משנים את היום

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בסוף שבוע קיצי אחר הצהריים בגל חום ולגלות תור ארוך בשמש ללא צל, לפעמים של שעתיים ויותר
• להניח שאפשר לשחות לרוחב האגם הטורקיז - השחייה מחוץ לבריכות המסומנות אסורה ומסוכנת באמת
• להחנות בחניון של מרכז קניות סמוך בלי לקרוא את השילוט: אחרי שעה וחצי חינם התעריף מזנק בחדות
• לקפוץ מהדקים או מהצוקים - מתחת לפני המים יש מדפי סלע ומבנים משוקעים, וזו הסיבה לרשימת הנפגעים ההיסטורית
• להגיע עם עגלת תינוק בלי לדעת שהמעברים בין המפלסים כוללים מדרגות תלולות ורמפות חדות
• לבנות תוכנית סביב שעות שנשמעו ממישהו - השעות משתנות בין עונות, וכדאי לאמת מול השילוט או האתר הרשמי ביום הביקור

שאלות נפוצות

כמה עולה הכניסה לפארק זקז'ובק?

הכניסה חינם, גם לפארק וגם לאזור הרחצה המוסדר. אין כרטיסים ואין הבדל בין מבוגר לילד. גם השירותים, המלתחות והמקלחות בשטח ניתנים ללא תשלום. ההוצאה היחידה היא הנסיעה לשם, ואם רוצים, אוכל ושתייה בדוכנים או בבית הקפה שבבניין הראשי.

מותר לשחות באגם עצמו?

לא. הרחצה מותרת אך ורק בחמש הבריכות הצפות שבתוך אזור הרחצה המסומן, שבו יש מצילים בעונה. השחייה במים הפתוחים מחוץ לאזור אסורה ומסוכנת: העומק מגיע לכ-32 מטר, הקירות אנכיים ואין מהם יציאה נוחה, והמים קרים לאורך כל השנה מתחת לשכבה העליונה. גם קפיצה מהצוקים ומהדקים אסורה בהחלט.

מתי הכי פחות עמוס בזקז'ובק?

בוקר מוקדם ביום חול, לפני תשע, הוא החלון הטוב ביותר בקיץ. אחרי חמש אחר הצהריים ההמון מתפוגג שוב. סוף שבוע חם באמצע היום הוא הזמן הגרוע ביותר, ואז נוצר תור בשער כי מכסת המבקרים מלאה. מחוץ לעונת הרחצה הפארק כמעט ריק בכל שעה.

איך מגיעים מהעיר העתיקה של קרקוב?

הדרך הפשוטה היא טרם, למשל קווים 18 או 22, עד תחנת קפלנקה או נורימברסקה, ומשם הליכה קצרה בתוך הפארק. הנסיעה וההליכה יחד לוקחות בערך 20 עד 30 דקות. יש גם קווי אוטובוס רבים לאזור. בקיץ ההגעה הכי נעימה היא באופניים לאורך שבילי הוויסלה, שמחוברים ישירות לפארק.

האם המקום מתאים לילדים?

כן, ובמידה רבה הוא תוכנן לכך: יש בריכה רדודה של כ-40 סנטימטר לפעוטות ובריכות של 80 ו-120 סנטימטר לילדים גדולים, הכל תחת השגחת מצילים בעונה. שתי הבריכות העמוקות מיועדות לשחיינים מנוסים בלבד, וילדים מתחת לגיל 12 חייבים בליווי מבוגר. החיסרון המשפחתי הוא הגישה: מדרגות תלולות ורמפות חדות מקשות עם עגלה.

מה עושים בזקז'ובק מחוץ לעונת הרחצה?

הפארק עצמו פתוח כל השנה ובחינם. אפשר להקיף את האגם בשבילים ובגשרונים בערך בשעתיים, לעצור במרפסות התצפית שמעל המים, לרוץ או לרכוב על אופניים, ולצפות במטפסים על סלעי טברדובסקי. בסתיו ובאביב הצבעים סביב האגם יפים במיוחד והמקום כמעט ריק, כך שזו אחת מנקודות הטבע הנגישות והשקטות בקרקוב.