טרנוב שוכנת כ-80 ק"מ ממזרח לקרקוב, כשעה נסיעה ברכבת ישירה, ומרכזה הוא כיכר שוק רנסנסית שלמה עם בית עירייה מהמאה ה-16. זהו גם אחד ממוקדי המורשת היהודית החשובים בפולין: שרידי הבימה של בית הכנסת הישן, בית עלמין ענק ואנדרטת הטרנספורט הראשון לאושוויץ. חצי יום מספיק לביקור, והכניסה לרוב האתרים חינם או בעלות סמלית.

ההבדל בין קרקוב לטרנוב מורגש כבר בדקה הראשונה. בכיכר השוק של קרקוב יש בכל שעה אלפי אנשים; בכיכר של טרנוב, שהיא לא פחות יפה ולא פחות ותיקה, אפשר לעמוד באמצע היום ולשמוע את הצעדים של עצמכם. זו עיר של קצת יותר מ-100 אלף תושבים בלב פולין הקטנה (Małopolska), שנשארה מחוץ למסלול התיירות הבינלאומי - ודווקא בגלל זה שמרה על מרקם שקרקוב איבדה.

ויש סיבה שנייה, כבדה יותר, שבגללה ישראלים מגיעים לכאן. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בטרנוב כ-25 אלף יהודים, קרוב למחצית מתושבי העיר. מהקהילה הזאת נשארו עמוד אבן אחד, בית עלמין על מדרון מיוער, כמה לוחות זיכרון - ותאריך שכל מי שביקר באושוויץ-בירקנאו צריך להכיר.

איך מגיעים מקרקוב לטרנוב - רכבת, רכב וכמה זמן זה באמת לוקח

הקו קרקוב-טרנוב הוא אחד הקווים העמוסים בפולין הקטנה, וזה חדשות טובות למטייל: אין צורך בהזמנה מוקדמת, אין צורך ברכב, ואין תלות בשעת יציאה אחת ביום.

הרכבת - הדרך הפשוטה והזולה

הרכבות יוצאות מתחנת קרקוב גלובני לאורך כל היום, בתדירות של פעם בחצי שעה עד שעה בשעות הפעילות, ומגיעות לתחנת טרנוב גלובני תוך כ-50 דקות. הרכבות המהירות עושות את המרחק בכ-35 דקות.

שני מפעילים, שני מחירים

על אותו קו פועלות שתי חברות: PKP Intercity (רכבות IC ו-TLK, מהירות יותר, עם מקומות שמורים) ו-Polregio האזורית, שנוסעת קצת לאט יותר אבל עולה שבריר מהמחיר. זו נקודה שחוזרת שוב ושוב בפורומים של מטיילים: אנשים קונים כרטיס Intercity יקר בלי לבדוק שיוצאת רכבת אזורית עשרים דקות אחר כך במחיר של שליש. שווה להשוות את שני המפעילים לפני הרכישה, ולזכור שכרטיס Polregio אינו תקף ברכבת Intercity ולהפך. את הכרטיסים אפשר לקנות באפליקציה, באתר המפעיל או במכונות בתחנה - המכונות מקבלות כרטיס אשראי זר בלי בעיה.

מהתחנה למרכז העיר

מבנה התחנה של טרנוב הוא בעצמו אתר - בניין מהמאה ה-19 עם אולם נוסעים מעוטר. מכאן עד כיכר השוק כ-1.5 ק"מ, כעשרים דקות הליכה נוחה ברחוב קרקובסקה (Krakowska). שווה ללכת ברגל ולא לקחת מונית, מסיבה שתתבהר בהמשך הביקור: זה בדיוק המסלול שבו הוצעדו האסירים של הטרנספורט הראשון, בכיוון ההפוך.

ברכב, בהעברה פרטית או כעצירה בדרך מזרחה

בכביש המהיר A4 הנסיעה אורכת כשעה עד שעה ורבע, בכפוף לקטע אגרה. רכב הופך את הביקור לגמיש הרבה יותר: אפשר לצרף לטרנוב את הכפר הצבוע זאליפיה כ-35 ק"מ צפונה, שבו הבתים מכוסים בציורי פרחים, או את כנסיות העץ של גליציה. מי שמשכיר רכב בפולין - השוואת חברות השכרה משתלמת כאן במיוחד, והמלצה קבועה היא לקחת כיסוי ביטוחי מלא ולא להסתפק בביטוח הבסיסי.

כיכר השוק ובית העירייה - הרנסנס הפולני בלי התור

הכיכר של טרנוב תוכננה במאה ה-14, כשהעיר קיבלה זכויות עיר, והתעצבה מחדש במאה ה-16 בתקופת הזוהר של משפחת טרנובסקי. התוצאה היא ריבוע כמעט מושלם, מוקף בתי סוחרים עם קשתות ומרפסות, ובאמצעו בניין אחד שמסביר את כל הסיפור.

בית העירייה והאטיקה עם 28 החלונות העיוורים

בית העירייה נבנה במקור כמבנה לבנים גותי בשלהי המאה ה-15, ובשנות ה-70 של המאה ה-16 עבר שיפוץ רנסנסי שהפך אותו למה שרואים היום. הפרט המפורסם הוא האטיקה - חומה דקורטיבית שמסתירה גג פנימי בצורת פרפר, ומעוטרת ב-28 חלונות עיוורים, במסכות אבן (מסקרונים) ובפינקלים מחודדים. זו אותה שפה אדריכלית שמכירים מאולם הבדים סוקייניצה בקרקוב, רק שכאן אין המונים ואפשר לעמוד ולהסתכל למעלה כמה זמן שרוצים.

בתוך המבנה פועלת הגלריה לאמנות עתיקה של מוזיאון ארץ טרנוב, עם אוסף דיוקנאות אצולה, כלי כסף וגביעים. הכניסה זולה, המקום קטן, וחצי שעה בפנים מספיקה. מי שאוהב תצפיות מגבוה ימצא הקבלה מעניינת למגדל בית העירייה בקרקוב, שהוא כל מה שנשאר שם מבניין דומה שנהרס.

בתי הסוחרים ורחוב ואוובה

מסביב לכיכר עומדים בתי סוחרים רנסנסיים עם חזיתות מעוטרות, וברחוב הצפוני שרדו בתי עץ ותיקים - נדירות אמיתית בעיר פולנית בגודל הזה. משם יוצא רחוב ואוובה (Wałowa), טיילת רחבה שנסללה על קו חומות העיר ההיסטוריות, שבה מרוכזים בתי הקפה והחנויות. זה הרחוב שבו תושבי טרנוב מבלים בערב, וכאן מרגישים שזאת עיר חיה ולא מוזיאון פתוח.

הקתדרלה הגותית והמצבה של ההטמן

קתדרלת הולדת מריה הקדושה נמצאת צעדים ספורים מהכיכר. הליבה שלה גותית מהמאה ה-14, החזית עברה עיצוב ניאו-גותי במאה ה-19, ובתוכה מסתתר אחד האוצרות הפחות מוכרים של פולין: מצבת הקבר של ההטמן יאן טרנובסקי ובנו, אנדרטה רנסנסית-מאנייריסטית בגובה יוצא דופן, עם תבליטי קרבות ופסלי שיש. לצידה מצבות של בית אוסטרוגסקי. הכניסה חופשית, וכדאי להיכנס בשעות שבין המיסות.

טרנוב היהודית - קהילה שהייתה כמחצית מהעיר

נוכחות יהודית מתועדת בטרנוב החל מאמצע המאה ה-15. בשיאה, ערב מלחמת העולם השנייה, מנתה הקהילה כ-25 אלף נפש - קרוב למחצית מתושבי העיר, לפי הערכות שנעות סביב 45%-50%. זו לא הייתה קהילה שולית אלא הרוב הכלכלי של מרכז העיר: תעשיית ההלבשה והכובעים, חנויות, בתי דפוס, חצרות חסידיות לצד תנועות ציוניות ובונדיסטיות פעילות.

הרובע היהודי - רחוב ז'ידובסקה והסביבה

עמוד השדרה של הרובע היה רחוב ז'ידובסקה (Żydowska), ממש ממזרח לכיכר השוק, ומסביבו סמטאות צפופות עם בתי מדרש, מקוואות וחצרות מסחר. חלק מהמבנים שרדו את המלחמה ואת שנות הקומוניזם, וכיום פזורים ברחבי הרובע לוחות מידע דו-לשוניים שמספרים את סיפור הקהילה מימי הביניים ועד 1943. זהו למעשה שביל מורשת עירוני שאפשר ללכת בו לבד, בלי כרטיס ובלי הרשמה.

הבימה - העמוד שנשאר לבד באמצע כיכר ריקה

בית הכנסת הישן של טרנוב, מבנה מהמאה ה-17, הועלה באש בידי הגרמנים בשבועות הראשונים של הכיבוש בסתיו 1939. מכל המבנה שרד רכיב אחד: הבימה - חופה מלבנים על ארבעה עמודים, שממנה קראו בתורה. היא עומדת היום לבדה במגרש פתוח, בלי קירות, בלי גג מסביב ובלי בניין. בערב היא מוארת.

מטיילים מתארים את זה כרגע החזק ביותר של הביקור, ולא בגלל היקף האתר אלא בגלל ההפך הגמור: אין מרכז מבקרים, אין דוכן כרטיסים, אין תור. יש כיכר, ויש עמוד. שווה להקדיש כאן חמש דקות של שקט לפני שממשיכים.

המקווה וכיכר אסירי אושוויץ

כמה מאות מטרים משם, בכיכר אסירי אושוויץ, עומד מבנה בית המרחץ והמקווה של הקהילה - בניין בסגנון מזרחי-מאורי מתחילת המאה ה-20, שמפתיע כל מי שנתקל בו במקרה. שם הכיכר אינו מקרי, וההסבר לו מופיע בהמשך. מי שמגיע לטרנוב אחרי סיור מורשת בקרקוב ירצה לחבר את שתי התמונות; מסלול היום בקרקוב היהודית נותן את ההקשר של הקהילה הגדולה, וטרנוב מראה איך נראתה עיר בינונית שבה היהודים לא היו מיעוט אלא חצי מהעיר.

בית העלמין היהודי - מהגדולים והוותיקים בפולין

כעשרים דקות הליכה צפונית-מזרחית מהכיכר, ברחוב שפיטלנה (Szpitalna), משתרע בית העלמין היהודי של טרנוב - קירקוט שהוקם עוד במאה ה-16 ונחשב לאחד הגדולים והוותיקים בפולין. זה לא אתר משופץ ומהוקצע כמו רמו"ה בקרקוב; זו גבעה מיוערת שעליה אלפי מצבות, חלקן שקועות בקרקע וחלקן שוחזרו בעשורים האחרונים במימון צאצאי הקהילה.

מה רואים בפנים

המצבות מכסות טווח של מאות שנים - מאבני חול שחוקות עם כתב עברי כמעט מחוק, דרך מצבות מהמאה ה-19 עם סמלי ידיים מברכות, כדים ואריות, ועד אוהלים של אדמו"רים מקומיים. בין העצים פזורים גם קברי אחים מהאקציות של יוני 1942, שבהן נרצחו אלפי יהודי טרנוב בעיר עצמה ובבית העלמין.

השער שנמצא היום בוושינגטון

פרט שמעטים יודעים: שער הברזל המקורי של בית העלמין אינו במקומו. הוא הועבר למוזיאון השואה האמריקאי בוושינגטון והוצב שם כמוצג, ובטרנוב עומד במקומו העתק. שווה לעצור ליד השער ולחשוב על זה רגע לפני שנכנסים.

האנדרטה שנבנתה מעמוד של בית כנסת

בתוך בית העלמין ניצבת אנדרטת השואה של טרנוב, שנבנתה מעמוד שבור של בית הכנסת החדש שנהרס בידי הגרמנים. זו אחת האנדרטאות הכנות שיש: לא פסל מופשט אלא רסיס פיזי של המבנה שהיה כאן.

גישה, מפתח וכללי התנהגות

השער נעול לעיתים קרובות. הנוהג המקומי הוא לברר מראש במרכז המידע לתיירים בכיכר השוק 7 לגבי שעות פתיחה, מפתח או ליווי, ומטיילים מדווחים שזה עובד גם בהתראה קצרה. גברים מכסים את הראש, לא דורכים על מצבות שנפלו, ולא מזיזים אבנים ממקומן. בחורף כדאי להגיע לפני 14:00 - החשיכה יורדת מוקדם והשטח לא מואר.

14 ביוני 1940 - הטרנספורט הראשון לאושוויץ יצא מטרנוב

זו הסיבה שטרנוב מופיעה בכל ספר היסטוריה על אושוויץ, וגם הסיבה שרוב הישראלים שעוברים בסביבה לא יודעים שהם עוברים ליד המקום שבו הכול התחיל.

מה בדיוק קרה כאן

בבוקר ה-14 ביוני 1940 הוצאו 728 אסירים פוליטיים פולנים ממבנה בית המרחץ היהודי שבו לנו את הלילה האחרון, הוצעדו בשמירה מזוינת של המשטרה הגרמנית לאורך הרחובות ואוובה וקרקובסקה אל תחנת הרכבת של טרנוב, והועלו על רכבת אל מחנה הריכוז הגרמני הנאצי אושוויץ. הם קיבלו את מספרי האסירים 31 עד 758. בין המגורשים היו חיילי מערכת ספטמבר 1939, אנשי מחתרות עצמאיות, תלמידי תיכון וסטודנטים, וגם קבוצה קטנה של יהודים פולנים. התאריך הזה נחשב לתחילת פעילותו של המחנה.

אנדרטאות בעיר

ליד תחנת הרכבת של טרנוב ניצבת אנדרטה מאבן ובטון, ועליה תבליט ברזל מחושל של דמויות המוצעדות תחת נשק. לוחות זיכרון נוספים קבועים על מבנה המקווה ובכיכר שנקראת על שם אסירי אושוויץ. משנת 2006 מציין הפרלמנט הפולני את ה-14 ביוני כיום זיכרון לאומי לקורבנות מחנות הריכוז הנאציים הגרמניים, והטקסים המרכזיים נערכים מדי שנה בטרנוב ובאושוויינצ'ים.

הערת דיוק שחשוב להקפיד עליה

המחנות היו מחנות גרמניים נאציים שהוקמו על אדמת פולין הכבושה. השימוש בביטוי "מחנות מוות פולניים" שגוי היסטורית, אסור בפולין ופוגעני עבור בני שיחכם המקומיים. הניסוח הנכון פשוט ומדויק, וכדאי להקפיד עליו גם בשיחה עם נהג מונית.

איך זה מתחבר לביקור באושוויץ-בירקנאו

רוב הישראלים מגיעים לאושוויץ-בירקנאו מקרקוב, בסיורים מודרכים עם הסעה מקרקוב או בסיורים היוצאים לאושוויינצ'ים. טרנוב נותנת את החלק שחסר בביקור הזה: עיר חיה, שלמה, שממנה יצאה הרכבת הראשונה, ושבה חצי מהתושבים היו יהודים. מי שנוסע עם רכב יכול להוסיף עצירה קצרה ביער בוצ'ינה שליד זבּיליטובסקה גורה, כשבעה קילומטרים ממערב לעיר, שם נמצאים קברי האחים של יהודי טרנוב, ובהם קבר של ילדים. זה אתר רצח, לא אתר תיירות, והביקור בו מחייב שקט והתנהגות בהתאם.

המוזיאון האתנוגרפי, תצוגת הרומה והמאוזוליאום של גנרל בם

אחרי החלק הכבד של הביקור, טרנוב מציעה שני אתרים שאין להם מקבילה בקרקוב - ושניהם קטנים, זולים ומהירים.

התצוגה הקבועה הראשונה בעולם על תרבות הרומה

המוזיאון האתנוגרפי יושב ברחוב קרקובסקה, במבנה פונדק עץ מהמאה ה-18. ב-1990 נפתחה כאן התצוגה הקבועה הראשונה בעולם המוקדשת להיסטוריה ולתרבות של הרומה - עגלות מגורים אמיתיות בחצר, תלבושות, כלי נגינה, כלי עבודה של פחחים וצורפים, ותיעוד של רדיפת הרומה בתקופת המלחמה. לטרנוב יש קהילת רומה ותיקה, ובכל קיץ יוצאת מהעיר שיירת זיכרון שעוברת בכפרים שבהם נרצחו רומה בשואה. זו נקודה שלא תמצאו באף עיר אחרת בפולין הקטנה, ולוקח פחות משעה לעבור עליה.

פארק סטשלצקי והסרקופג שמעל האגם

בקצה המזרחי של המרכז נמצא פארק סטשלצקי, ובתוכו המאוזוליאום של הגנרל יוזף בם, יליד טרנוב. בם היה מפקד ארטילריה פולני שהפך לגיבור לאומי הונגרי במהפכת 1848, נמלט לאימפריה העות'מאנית, המיר את דתו לאסלאם ומת בחלב שבסוריה. עצמותיו הועברו לטרנוב ב-1929, ומכיוון שכמוסלמי לא ניתן היה לקבור אותו באדמה מקודשת, הוצב הסרקופג שלו על שישה עמודים מעל בריכת מים בפארק. זו אחת האנדרטאות המוזרות והיפות בפולין, וההסבר ההיסטורי שמאחוריה טוב יותר מהפסל עצמו.

מה עוד אפשר להוסיף אם נשאר זמן

המוזיאון הדיוקסני הסמוך לקתדרלה מחזיק אוסף לוחות גותיים מהמובילים בפולין ונחשב לאחד המוזיאונים הכנסייתיים הוותיקים במדינה. על גבעת בורק ממערב למרכז עומדת כנסיית עץ היסטורית שמשתייכת לשביל אדריכלות העץ של פולין הקטנה - עשר דקות הליכה בעלייה, ומראה שקשה לקבל בקרקוב.

מסלול חצי יום מוכן, אוכל, עונות ולמי טרנוב פחות מתאימה

מסלול הליכה של ארבע עד חמש שעות

סדר יעיל שמונע הליכות כפולות: יורדים בתחנת טרנוב גלובני, עוצרים דקה באנדרטת הטרנספורט הראשון, עולים ברחוב קרקובסקה עד כיכר השוק, בית העירייה והגלריה, הקתדרלה והמוזיאון הדיוקסני, משם מזרחה לרחוב ז'ידובסקה ולבימה, כיכר אסירי אושוויץ והמקווה, הפסקת צהריים, בית העלמין היהודי, ובדרך חזרה פארק סטשלצקי והמאוזוליאום. מי שמגיע ברכבת של 8:30 בבוקר תופס בנוחות רכבת חזרה אחר הצהריים ועדיין מספיק ערב בקרקוב.

איפה אוכלים ומה לצפות

סביב כיכר השוק וברחוב ואוובה יש מסעדות פולניות, בתי קפה ומאפיות, והמחירים נמוכים באופן מורגש מקרקוב - זה אחד מהיתרונות האמיתיים של לאכול מחוץ לערים התיירותיות. שתי הערות מעשיות: מטבחים בעיר קטנה נסגרים מוקדם יחסית, במיוחד בימי חול, וכדאי לאכול לפני 20:00; ואין בטרנוב אפשרות כשרות מאומתת, כך שמי שמקפיד יצטייד מבעוד מועד בקרקוב, שבה יש כשרות ובית חב"ד בקז'ימייז'. מי שרוצה למלא את המכסה הקולינרית הפולנית בקרקוב ימצא את הכתובות בפירוגי בקרקוב ובכיכר נובי.

עונות ומזג אוויר

טרנוב מחזיקה בתואר העיר החמה בפולין - הטמפרטורה השנתית הממוצעת בה היא הגבוהה במדינה, והקיץ כאן חם ולח יותר מקרקוב. בחורף, לעומת זאת, מדובר בפולין לכל דבר: קור מתחת לאפס, שלג ורחובות חלקלקים, ושעות אור קצרות שמחייבות להקדים את הביקור בבית העלמין. האביב והסתיו הם העונות הנוחות ביותר, והכיכר בשעת ערב של סוף אוגוסט או ספטמבר היא אחד המראות היפים באזור.

למי זה מתאים ולמי לא

טרנוב מתאימה למבקר חוזר בקרקוב שכבר עשה את ואוול, קז'ימייז' ומכרה המלח ווייליצ'קה; למי שנוסע במסע שורשים; ולמי שמתעניין בגליציה היהודית או באדריכלות רנסנסית. היא פחות מתאימה למי שמבקר בקרקוב לראשונה לשלושה ימים, למשפחות עם ילדים קטנים שמחפשות אטרקציות, ולמי שרוצה חוויה ויזואלית גדולה - טרנוב היא עיר של הקשר וסיפור, לא של פארק שעשועים. במקרה כזה עדיף להשקיע את היום בסיורי יום מקרקוב לזקופנה, לווייליצ'קה או לפארק אויצוב.

נשארים ללילה?

אין הכרח, אבל מי שרוצה לראות את הכיכר מוארת בלילה ובלי אף אדם, או מי שממשיך מזרחה לז'שוב וללנצוט, ימצא לינה בטרנוב בעלות נמוכה משמעותית מקרקוב.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• חצי יום מספיק: רכבת בוקר מקרקוב, ארבע עד חמש שעות בעיר וחזרה אחר הצהריים - בלי לוותר על הערב בקרקוב
• רוב המוזיאונים בעיר סגורים בימי שני; לפני נסיעה כדאי לוודא שעות פתיחה מול מרכז המידע לתיירים בכיכר השוק 7
• שער בית העלמין היהודי נעול לעיתים קרובות - מבררים מראש לגבי מפתח או ליווי, וגברים מכסים את הראש בכניסה
• הכניסה לבימה, לאנדרטת הטרנספורט ולרחובות הרובע היהודי חופשית; לכרטיסי המוזיאונים הקטנים כדאי להחזיק מזומן בזלוטי
• אין בטרנוב אפשרות כשרות מאומתת - מי שמקפיד יצטייד בקרקוב, שבה יש כשרות ובית חב"ד בקז'ימייז'
• המחירים בטרנוב נמוכים מקרקוב כמעט בכל דבר: אוכל, לינה וכניסות - יתרון אמיתי ליום שלם מחוץ לעיר הגדולה

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לקנות כרטיס Intercity יקר בלי לבדוק שיוצאת רכבת Polregio זולה בהרבה כמעט באותה שעה
• להגיע ביום שני ולמצוא את המוזיאון האתנוגרפי, הגלריה בבית העירייה והמוזיאון הדיוקסני סגורים
• להקצות לטרנוב שעה בין רכבות: הכיכר לבדה לא מסבירה למה באתם, והחלק החשוב נמצא ברובע היהודי ובבית העלמין
• לצפות למרכז מבקרים מסודר עם שילוט מלא בבימה ובבית העלמין - אין כזה, וכדאי להגיע עם רקע היסטורי מוכן מראש
• להשתמש בביטוי "מחנות מוות פולניים": המחנות היו גרמניים נאציים על אדמת פולין הכבושה, והביטוי שגוי ופוגעני
• לתכנן ביקור בבית העלמין בחורף אחרי אמצע היום - השטח לא מואר והחשיכה יורדת מוקדם מאוד

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח להגיע מקרקוב לטרנוב?

הרכבת הישירה מתחנת קרקוב גלובני לתחנת טרנוב גלובני נוסעת כ-50 דקות בממוצע, והרכבות המהירות עושות את המרחק בכ-35 דקות. יש רכבות לאורך כל היום, בתדירות של פעם בחצי שעה עד שעה. ברכב בכביש A4 הנסיעה אורכת כשעה עד שעה ורבע. מהתחנה בטרנוב עד כיכר השוק כ-1.5 ק"מ, כעשרים דקות הליכה.

האם אפשר לראות את טרנוב בחצי יום?

כן, וזה גם המודל המומלץ. ארבע עד חמש שעות מספיקות לכיכר השוק ובית העירייה, לקתדרלה, לרובע היהודי ולבימה, לבית העלמין ולמוזיאון האתנוגרפי, כולל הפסקת צהריים. מי שרוצה להוסיף את זאליפיה או את יער בוצ'ינה יצטרך רכב ויום שלם.

מה נשאר מבית הכנסת הישן של טרנוב?

רק הבימה - חופת הלבנים על ארבעה עמודים שממנה קראו בתורה. בית הכנסת עצמו, מבנה מהמאה ה-17, הועלה באש בידי הגרמנים בשבועות הראשונים של הכיבוש בסתיו 1939. הבימה עומדת היום לבדה במגרש פתוח ליד רחוב ז'ידובסקה, בלי קירות מסביב, והיא אחד ממונומנטי הזיכרון המרשימים בפולין דווקא בגלל הריקנות שסביבה.

למה טרנוב קשורה לטרנספורט הראשון לאושוויץ?

ב-14 ביוני 1940 יצאה מתחנת הרכבת של טרנוב הרכבת הראשונה למחנה הריכוז הגרמני הנאצי אושוויץ, ובה 728 אסירים פוליטיים פולנים שקיבלו את מספרי האסירים 31 עד 758. הם בילו את הלילה שלפני כן במבנה בית המרחץ היהודי והוצעדו לתחנה ברגל. משנת 2006 מציינת פולין את ה-14 ביוני כיום זיכרון לאומי לקורבנות מחנות הריכוז הנאציים הגרמניים.

האם אפשר להיכנס לבית העלמין היהודי בטרנוב?

כן, אך השער נעול לעיתים קרובות. הדרך המקובלת היא לברר מראש במרכז המידע לתיירים בכיכר השוק 7 לגבי שעות פתיחה, מפתח או ליווי מקומי. בכניסה גברים מכסים את הראש, אין לדרוך על מצבות שנפלו ואין להזיז אבנים. בחורף כדאי להגיע לפני אמצע היום בגלל שעות האור.

כדאי לשלב את טרנוב עם ביקור באושוויץ-בירקנאו באותו יום?

לא. שני האתרים נמצאים בכיוונים הפוכים מקרקוב, אושוויינצ'ים ממערב וטרנוב ממזרח, והשילוב מייצר יום מתיש שפוגע בשניהם. עדיף לפצל: יום אחד לאושוויץ-בירקנאו עם סיור מודרך והסעה מקרקוב, ויום נפרד לטרנוב - שנותן את התמונה של הקהילה שחיה כאן לפני, ולא רק של הסוף.