כנסיית פטרוס ופאולוס בקרקוב ניצבת ברחוב גרודזקה 52a, על הדרך המלכותית בין כיכר השוק לגבעת ואוול, והיא הכנסייה הברוקית הראשונה בעיר. הכניסה חופשית ותרומה מתקבלת בברכה, בחזית ניצבים 12 פסלי השליחים על גדר אבן נמוכה, ובימי חמישי בבוקר מתקיימת בה הדגמה חינמית של מטוטלת פוקו - הארוכה בפולין.

רוב הנוסעים חולפים על פניה בדרך לוואוול, מרימים מבט לרגע אל שורת הפסלים וממשיכים. זו טעות. מאחורי החזית הבהירה מסתתרים שלושה דברים שלא תמצאו בשום כנסייה אחרת בעיר: ניסוי פיזיקלי חי שמוכיח שכדור הארץ מסתובב, קריפטה שהפכה לפנתאון הלאומי של פולין ובה קבורים גם שלושת מפצחי האניגמה, ואחד החללים האקוסטיים המבוקשים בקרקוב לקונצרטים קאמריים בערב.

המרחק מכיכר השוק הוא כשמונה עד עשר דקות הליכה דרומה, והמרחק לרגלי ואוול הוא חמש דקות נוספות. במילים אחרות, אין באמת דרך להחמיץ אותה - השאלה היחידה היא אם עוצרים לחמש דקות של צילום או נכנסים ומקבלים שעה שמשנה את התחושה כלפי כל העיר העתיקה.

הכנסייה שהביאה את הברוק לקרקוב

בשלהי המאה ה-16 קרקוב הייתה עיר גותית לחלוטין: לבנים אדומות, קמרונות מחודדים, מגדלים דקים שנעצו את עצמם בשמיים. ואז הגיעו הישועים. המלך זיגמונט השלישי ואזה מימן להם כנסייה חדשה ברחוב גרודזקה, וזו יצאה שונה מכל מה שהעיר הכירה עד אז. הבנייה נמשכה בין 1597 ל-1619, והמבנה שקם היה הראשון בקרקוב שתוכנן מהיסוד בשפה הברוקית.

ארבעה אדריכלים ותוכנית אחת שהתגלגלה

הפרויקט עבר מיד ליד. התוכנית הראשונה מיוחסת לישועי ג'ובאני דה רוסי, אחריו טיפל בה יוזף בריציוס, ואת הבנייה בפועל הוביל ג'ובאני מריה ברנרדוני - אדריכל ישועי איטלקי מנוסה שכבר הקים כנסיות בפולין ובליטא. השלב המכריע הגיע עם ג'ובאני טרוואנו, אדריכל החצר המלכותית, שאחראי לחזית, לכיפה ולעיצוב הפנים בשנים 1605-1619. טקס הקידוש הרשמי נערך רק ב-1635, כארבעה עשורים אחרי שהאבן הראשונה הונחה.

הקשר הרומי שאי אפשר לפספס

מי שביקר ברומא יזהה את המקור מיד. החזית בנויה בהשראת כנסיית סנטה סוזנה, והמבנה כולו - אולם רחב, טרנספט קצר, כיפה מעל ההצטלבות - הוא וריאציה מקומית על איל ג'זו, כנסיית האם של המסדר הישועי. זו לא הייתה בחירה אסתטית בלבד. הישועים בנו במכוון חללים רחבים ופתוחים, בלי יער עמודים שחוסם את קו הראייה, כדי שכל מתפלל יראה וישמע את הדרשן. בקרקוב של תקופת הרפורמציה הנגדית זה היה כלי תרבותי, לא רק אדריכלות.

הכנסייה הועלתה למעמד בזיליקה מינור ב-1960, והיא חלק מהמרכז ההיסטורי של קרקוב שנרשם ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1978. מי שרוצה את הרצף ההיסטורי במנה אחת יכול לצעוד את כל הציר בסיור מודרך של הדרך המלכותית בעיר העתיקה, שעובר בדיוק ברחוב הזה בדרכו מהכיכר אל הגבעה.

12 השליחים על הגדר - והסוד שמאחוריהם

הדבר הראשון שרואים אינו הכנסייה אלא הגדר. שורה של 12 פסלי אבן בגובה אנושי ומעלה, יושבים על עמודים נמוכים לאורך הגדר שמפרידה בין החצר הקטנה לרחוב. זהו אחד הקדרים המצולמים ביותר בקרקוב, וגם אחד המטעים ביותר - כי כמעט אף אחד מהמצלמים לא יודע שהוא מצלם העתקים.

1722, אבן פינצ'וב וגשם חומצי

הפסלים המקוריים הושלמו ב-1722 מאבן גיר של פינצ'וב, אבן רכה ונוחה לגילוף שהייתה חומר הגלם הקלאסי של הפיסול הפולני בתקופה. העיצוב מיוחס לאדריכל קספר בז'נקה והביצוע לפסל דוד הל. הרוך שהקל על הפסלים הוא בדיוק מה שהרג אותם: מאתיים שנות גשם, כפור וזיהום אוויר עירוני שחקו את הפנים והידיים עד שהפרטים נעלמו. ב-1959 פורקו הפסלים המקוריים ונשמרו, ומה שעומד היום מול הרחוב הם העתקים מודרניים שגילף קז'ימייז' ינצ'מיק מאותו סוג אבן בדיוק.

איך מזהים מי זה מי

כל דמות מזוהה לפי אטריבוט מסורתי: מפתחות בידי פטרוס, חרב בידי פאולוס, צלב באלכסון בידי אנדראס. אם עוצרים דקה ומחפשים את הפריט שכל פסל מחזיק, השורה מפסיקה להיות "עוד פסלים" והופכת לרשימת שמות. שימו לב גם לגומחות בחזית עצמה - שם ניצבות דמויות של קדושים ישועים, בהם איגנטיוס מלויולה ופרנציסקוס קסאבייה, שהזכירו לכל עובר אורח למי הכנסייה שייכת.

שתי נקודות צילום שמטיילים מדווחים עליהן

הצילום הרחב היפה ביותר מגיע דווקא מהמדרכה הנגדית של גרודזקה, בזווית אלכסונית שמכניסה גם את הכיפה למסגרת. בשעות הבוקר המוקדמות האור נופל על החזית והרחוב עוד ריק יחסית, לפני שגלי הקבוצות המאורגנות יורדים מהכיכר. ובערב, כשהחזית מוארת בתאורת לילה, הפסלים מקבלים צללים דרמטיים - וזו גם השעה היחידה שבה אין תור של אנשים שמצטלמים ליד אותו פסל בדיוק.

מטוטלת פוקו - הניסוי שמוכיח שכדור הארץ מסתובב

זו האטרקציה שהופכת את הביקור כאן לייחודי בקרקוב, ורוב המטיילים הישראלים כלל לא יודעים שהיא קיימת. מהכיפה של הכנסייה תלוי כבל באורך 46.5 מטרים, ובקצהו כדור מתכת במשקל 25 קילוגרם. זו מטוטלת פוקו הארוכה בפולין, והיא לא קישוט - היא מכשיר מדידה.

מה בעצם רואים

העיקרון פשוט ומהמם: מטוטלת חופשית שומרת על מישור התנודה שלה במרחב, ולכן כשנדמה לנו שמסלולה "מסתובב" לאט לאורך הרצפה - מה שמסתובב באמת הוא הרצפה, כלומר כדור הארץ שמתחתינו. בכנסייה מסמנים את המסלול בעזרת קרן לייזר אדומה שמקרינה על סימון בצורת לוח שעון על הרצפה, כך שהסטייה נראית לעין בתוך דקות ספורות. כדי לראות הפרש משמעותי באמת צריך בערך שעה, אבל הרושם הראשון מגיע הרבה קודם.

ימי חמישי בלבד, ולמה דווקא חמישי

ההדגמות מתקיימות בכל יום חמישי בשעות 10:00, 11:00 ו-12:00, והן חינם. הבחירה בימי חמישי אינה שרירותית: ההדגמה הפומבית הראשונה של לאון פוקו בפריז נערכה ביום חמישי, ובקרקוב שמרו על המסורת. את המטוטלת תלו כאן לראשונה ב-1949 ביוזמת האסטרונום קז'ימייז' קורדילבסקי ושותפו, והיא הותקנה מחדש פעמיים מאז. את ההדגמה מלווה בדרך כלל אסטרונום מהמצפה של האוניברסיטה היגלונית, שמסביר את הניסוי לקהל.

הטיפ שחוסך אכזבה

ההדגמה תלויה בזמינות המרצה, ומטיילים שהגיעו בלי לבדוק מצאו לא פעם כנסייה רגילה בלי מטוטלת פועלת. ההמלצה של הקהילה עצמה: להתקשר למשרד הקהילה יום קודם ולוודא שההדגמה מתקיימת. אם אתם בוחרים מועד, השעה 10:00 היא הרגועה מבין השלוש - בשעות 11:00 ו-12:00 מגיעות לרוב קבוצות בית ספר מקומיות והחלל מתמלא. אגב, אם אתם נוסעים עם ילדים בגיל בית ספר, זו כנראה חצי השעה הכי "מדעית" ובלתי צפויה שתקבלו בכל הטיול בפולין.

בפנים: לבן, מאופק ומונומנטלי

מי שמצפה לפיצוץ של זהב וברוק צבעוני יופתע. הפנים כאן שקט: קירות בהירים, טיח לבן, קווים גיאומטריים נקיים ואור שנופל מלמעלה דרך הכיפה שמעל הצטלבות הנווה והטרנספט. זו בדיוק האסתטיקה הישועית המוקדמת - מונומנטליות במקום עומס, וריכוז המבט קדימה אל המזבח.

מה שווה להסתכל עליו

עיטורי הטיח בקמרונות הם מעשה ידיו של ג'ובאני בטיסטה פלקוני ממילאנו, ומספרים סצנות מחייהם של פטרוס ופאולוס. המזבח הראשי הוא עבודה ברוקית מאוחרת משנת 1735 בתכנונו של קספר בז'נקה - אותו אדריכל שעמד מאחורי עיצוב פסלי השליחים בחוץ. בצד הכנסייה ניצב פסלו של פיוטר סקרגה משנת 1869 מאת אוסקר סוסנובסקי. שווה גם לזכור שהמקום הזה תפקד מאז 1638 כמרכז מוזיקלי של ממש, עם הרכב כנסייתי גדול - וזה מסביר למה האקוסטיקה כאן עדיין נחשבת מהטובות בעיר.

כללי התנהגות שכדאי להכיר מראש

זו כנסיית קהילה פעילה ולא מוזיאון. בזמן מיסה הביקור התיירותי נפסק, ושילוט בכניסה מבהיר זאת. הלבוש צריך להיות צנוע - כתפיים וברכיים מכוסות, גם בגל חום של אוגוסט. הצילום בפנים מוגבל ובתקופות מסוימות אסור לחלוטין, ולכן כדאי לבדוק את השילוט בכניסה במקום להניח. ולבסוף, זהו חלל אבן גדול שבו כל לחישה מתגלגלת - שיחות טלפון בפנים נשמעות מכל פינה.

הקריפטה והפנתאון הלאומי שמתחת לרצפה

מתחת לפרסביטריום נמצא החלק שרוב המבקרים אפילו לא יודעים על קיומו. הקריפטה של הכנסייה היא מקום קבורתו של פיוטר סקרגה, הישועי שהיה מטיף החצר של המלך זיגמונט השלישי ואזה, סופר ואחת הדמויות המרכזיות של הרפורמציה הנגדית בפולין. הוא נפטר ב-1612, וארבע מאות שנה בדיוק לאחר מכן, ב-2012, נחנך כאן החלק הראשון של הפנתאון הלאומי הפולני.

מי קבור כאן

הפנתאון נועד לגדולי התרבות והמדע הפולנים, ורשימת הנקברים בו מפתיעה במגוון שלה. בין השמות: המלחין קשישטוף פנדרצקי, המחזאי סלאבומיר מרוז'ק, והכימאים קרול אולשבסקי וזיגמונט ורובלבסקי - הצמד שהצליח לראשונה בעולם להנזיל חמצן וחנקן במעבדה בקרקוב.

הפינה שתעניין במיוחד מטיילים ישראלים

כאן מונצחים גם שלושת המתמטיקאים הפולנים מריאן ריייבסקי, יז'י רוז'יצקי והנריק זיגלסקי - הצוות שפיצח לראשונה את מכונת ההצפנה אניגמה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והעביר את הידע לבריטים ולצרפתים ערב הפלישה הגרמנית. ההישג הזה קיצר את המלחמה, וסיפורו נבלע במשך עשורים בצל בלצ'לי פארק. לעמוד ליד השמות האלה במרתף כנסייה בקרקוב זו אחת החוויות הפחות צפויות שהעיר מציעה.

איך מבקרים

הכניסה לקריפטות הפנתאון היא נפרדת מהכניסה הרגילה לכנסייה, דרך גרודזקה 52, והביקור מתקיים בעיקר בשעות היום בימי חול. השעות והתשלום הסמלי משתנים מעת לעת, ולכן כדאי לוודא מול קרן הפנתאון לפני שמתכננים סביב זה חצי יום. אם אתם מגיעים במיוחד בשביל הקריפטה - שריינו לפחות חצי שעה, ואל תגיעו חמש דקות לפני הסגירה.

קונצרט קאמרי בערב - החלל, המחירים והשורות הנכונות

אחרי רדת החשכה הכנסייה מחליפה תפקיד. מדי ערב מתקיימים כאן קונצרטים של מוזיקה קלאסית בביצוע תזמורת קאמרית מקומית, בשעה 20:00 בערך, באורך של כשעה וללא הפסקה. זו אחת הדרכים הפשוטות בקרקוב להפוך ערב חופשי לחוויה אמיתית, ובלי להתחייב לערב שלם.

מה מנגנים ומה זה עולה

התוכניות מתחלפות לפי ימי השבוע - ערבי עוגב ותזמורת, ערב שכולו "ארבע העונות" של ויוואלדי, וערבי אוסף להיטים קלאסיים עם באך, מוצרט, שופן וגריג. הכרטיסים נמכרים בשתי דרגות מחיר לפי מיקום, בסביבות ארבעים עד שישים זלוטי - מחיר מייצג לבדיקה מול הספק, כי הוא מתעדכן. אפשר לרכוש מראש בנקודת המידע העירונית ברחוב שווייטגו יאנה, או בכניסה לכנסייה לפני תחילת הקונצרט. מי שמעדיף לסגור הכל מראש מהבית ימצא את מגוון האפשרויות בעמוד הפעילויות סביב כנסיית פטרוס ופאולוס.

שלושה דברים שמבקרים חוזרים ואומרים

• הכנסייה היא חלל אבן ענק עם הד ארוך. מבקרים מדווחים שהשורות האמצעיות נשמעות מאוזנות יותר מהשורות הראשונות ממש מול הנגנים, שם הכלים "מכים" ישירות ומטשטשים זה את זה.
• הספסלים תפוסים לפי סדר הגעה בתוך דרגת המחיר, ומי שמגיע עשרים דקות מראש מקבל בחירה אמיתית. חמש דקות לפני - יושבים מאחור.
• אין חימום כמו באולם קונצרטים. בסתיו ובחורף האבן קרה, וישראלים בפרט מדווחים שהם קפאו. מעיל נשאר על הכתפיים, ולא בערימה על הכיסא.

נקודה אחרונה שכדאי להכיר: בקרקוב פועלות כמה סדרות קונצרטים במקביל, בכנסיות שונות בעיר העתיקה. מוכרי כרטיסים ברחוב מציעים לפעמים "קונצרט בכנסייה" בלי לפרט באיזו - שווה לוודא את הכתובת המדויקת לפני שמשלמים, כדי לא למצוא את עצמכם בקצה השני של העיר העתיקה.

שעות, כניסה ואיך מגיעים

הכתובת היא גרודזקה 52a, והדרך הפשוטה ביותר היא ברגל. מכיכר השוק הראשית יורדים דרומה ברחוב גרודזקה שמונה עד עשר דקות, ופתאום הרחוב נפתח לחצר קטנה עם שורת הפסלים. מגבעת ואוול זה חמש דקות בכיוון ההפוך. מי שמגיע בחשמלית יורד בתחנות שסביב ואוול ומשלים ברגל.

שעות ביקור וכניסה

הכניסה לכנסייה חופשית ותרומה מתקבלת בברכה. בעונה החמה הכנסייה פתוחה לביקורי תיירים בימים שלישי עד שבת בשעות היום וביום ראשון אחר הצהריים, ובימי שני היא סגורה לתיירים. בחודשי החורף חלון השעות מצטמצם משמעותית, ובכל מקרה הביקור נפסק בזמן מיסות ואירועים קהילתיים - חתונות והלוויות סוגרות את המקום ללא הודעה מוקדמת. הדרך הבטוחה היא לתכנן את הביקור לשעות הבוקר של אמצע השבוע, שגם רגועות בהרבה מסופי שבוע.

כמה זמן להקצות

ביקור בסיסי בפנים לוקח עשרים עד שלושים דקות. אם מוסיפים את הקריפטה - חצי שעה נוספת. הדגמת מטוטלת פוקו מוסיפה כשלושים עד ארבעים דקות, וקונצרט ערב הוא סיפור נפרד של שעה. השילוב המקסימלי בסיבוב אחד: בוקר חמישי עם מטוטלת, ואחריו המשך הליכה לוואוול.

הזווית הישראלית

הטיסות הישירות מתל אביב לקרקוב עושות את הדרך בכשלוש וחצי שעות, וזו אחת הסיבות שקרקוב הפכה ליעד סוף שבוע פופולרי מישראל. פולין עדיין זולה משמעותית ממערב אירופה, ואטרקציה כמו הכנסייה הזו - שהכניסה אליה חינם וההדגמה המדעית שבתוכה חינם גם היא - היא בדיוק סוג הדבר שהופך יומיים בעיר לכדאיים. מי שמגיע בחורף צריך לזכור שקרקוב קרה באמת, ושכנסיות אבן ללא חימום הן המקום שבו הקור מורגש הכי חזק.

מה לשלב מסביב - סנט אנדריי, ואוול והדרך המלכותית

היופי של המיקום הזה הוא שאין צורך לתכנן סביבו כלום. כמעט כל מה ששווה לראות בקצה הדרומי של העיר העתיקה נמצא במרחק דקות ספורות.

כנסיית סנט אנדריי - חמישים מטר וחמש מאות שנה

ממש צמוד, בהמשך הרחוב, ניצבת כנסיית סנט אנדריי - מבנה רומנסקי שנבנה בין 1079 ל-1098, אחד המבנים העתיקים בקרקוב ואחת הכנסיות הרומנסקיות השמורות בפולין. היא נבנתה גם כמבצר, עם קירות עבים וחלונות צרים בגובה, והיא שרדה פלישות שמחו את כל מה שסביבה. הניגוד בין שתי הכנסיות השכנות הוא שיעור מזורז בהיסטוריה של אדריכלות: אבן כבדה ומגננתית מול חזית ברוקית פתוחה ותיאטרלית, בהפרש של חצי אלף שנה ובמרחק חמישים מטר. שעות הפתיחה שלה משתנות ולעיתים היא פתוחה רק סביב תפילות, אז שווה להציץ בשילוט בכניסה.

המשך טבעי בהליכה

• חמש דקות דרומה נמצאת גבעת ואוול, ובה קתדרלת ואוול עם קברי המלכים והקפלות - האתר ההיסטורי החשוב ביותר בפולין.
• מי שיש לו כוח לגרם מדרגות תלול יעלה אל פעמון זיגמונט, שגם מספק את אחת התצפיות היפות על העיר.
• בכיוון ההפוך, בלב הכיכר, נמצא אולם הבדים סוקייניצה - שוק, מוזיאון ונקודת המוצא של הדרך המלכותית.
• מזרחה משם מתחיל מסלול קרקוב היהודית בקז'ימייז' (Kazimierz), שדורש יום נפרד ומלא.
• ולנשנוש בדרך: דוכני האובוואז'אנק פזורים לאורך גרודזקה ועולים כמה זלוטי בודדים.

אם רוצים את הסיפור מפי מקומי

המרחקים כאן קצרים, אבל ההקשר ההיסטורי לא תמיד מובן מאליו - במיוחד היחסים בין הישועים, החצר המלכותית והעיר. סיור רגלי מודרך בעיר העתיקה קושר את הנקודות תוך כשעתיים וחצי, ומי שמעדיף לבחור בעצמו מתוך מבחר רחב יותר של סיורים וכרטיסים בעיר ימצא אותם בעמוד הפעילויות של קרקוב.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לכנסייה חופשית ותרומה מתקבלת בברכה, אבל היא סגורה לביקורי תיירים בימי שני ובזמן מיסות, ובחודשי החורף חלון השעות מצטמצם מאוד.
• הדגמות מטוטלת פוקו מתקיימות רק בימי חמישי ב-10:00, 11:00 ו-12:00, הן חינם ותלויות בזמינות המרצה - שיחת טלפון למשרד הקהילה יום קודם חוסכת נסיעה מיותרת.
• קוד לבוש צנוע נדרש גם בקיץ: כתפיים וברכיים מכוסות. הצילום בפנים מוגבל ולעיתים אסור - כדאי לבדוק את השילוט בכניסה.
• קריפטת הפנתאון הלאומי היא ביקור נפרד עם כניסה משלה מגרודזקה 52 ועם שעות משלה, בעיקר בימי חול.
• קונצרטי הערב נמשכים כשעה ללא הפסקה, והחלל אינו מחומם - בסתיו ובחורף כדאי להישאר עם מעיל.
• פסלי השליחים בחזית גלויים מהרחוב בכל שעה, כך שגם ביקור ביום שני או אחרי שעות הפתיחה אינו מבוזבז לגמרי.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע ביום שני ולמצוא דלת נעולה - זה היום שבו הכנסייה סגורה לביקורי תיירים לאורך רוב השנה.
• לצפות לראות את מטוטלת פוקו מתנדנדת בכל ביקור. היא מודגמת בימי חמישי בלבד ובשעות קבועות, ובשאר הזמן אין מה לחפש אותה.
• להניח שפסלי השליחים הם המקוריים מ-1722. אלה העתקים מדויקים; המקוריים פורקו ב-1959 אחרי מאתיים שנות שחיקה, ונשמרים לשימור.
• להיכנס באמצע מיסה ולהסתובב עם מצלמה. זו כנסיית קהילה פעילה, וההפרדה בין שעות תפילה לשעות ביקור מסומנת בשילוט.
• לדלג על כנסיית סנט אנדריי הצמודה, שנמצאת חמישים מטר משם ומציגה מבנה רומנסקי מהמאה ה-11 - ניגוד מושלם לברוק שליד.
• לקנות כרטיס לקונצרט ממוכר רחוב בלי לוודא באיזו כנסייה בדיוק הוא מתקיים. פועלות בעיר כמה סדרות במקביל, בכתובות שונות.

שאלות נפוצות

כמה עולה הכניסה לכנסיית פטרוס ופאולוס בקרקוב?

הכניסה לכנסייה עצמה חופשית ותרומה מתקבלת בברכה. תשלום נדרש רק לשני דברים נפרדים: ביקור בקריפטות הפנתאון הלאומי, שגובות סכום סמלי, וכרטיס לקונצרט ערב שנע בסביבות 40-60 זלוטי לפי המושב. מחירים אלה מייצגים ומשתנים - שווה לאמת מול הספק לפני ההגעה.

מתי אפשר לראות את מטוטלת פוקו?

ההדגמות מתקיימות בימי חמישי בלבד, בשעות 10:00, 11:00 ו-12:00, והכניסה אליהן חינם. המטוטלת עצמה תלויה מהכיפה על כבל באורך 46.5 מטרים ומשקלה 25 קילוגרם, וקרן לייזר מסמנת את סטיית המסלול על הרצפה. ההדגמה תלויה בזמינות האסטרונום שמלווה אותה, ולכן מומלץ לאשר טלפונית מול משרד הקהילה יום קודם.

כמה זמן צריך להקצות לביקור?

ביקור בפנים לוקח בין עשרים לשלושים דקות, כולל שורת פסלי השליחים בחוץ. הוספת קריפטת הפנתאון מוסיפה כחצי שעה, הדגמת מטוטלת פוקו כשלושים עד ארבעים דקות, וקונצרט ערב הוא שעה נפרדת. ביקור מלא שמשלב הכל בבוקר חמישי לוקח כשעה וחצי.

איך מגיעים מכיכר השוק?

בהליכה של שמונה עד עשר דקות דרומה ברחוב גרודזקה, שהוא הציר הישיר של הדרך המלכותית בין הכיכר לוואוול. הכנסייה נמצאת בצד שמאל, מוסטת מעט מקו הרחוב, ומזוהה מיד לפי הגדר עם 12 פסלי השליחים. מגבעת ואוול המרחק הוא כחמש דקות בכיוון ההפוך.

האם שווה לשלב את הביקור עם ואוול?

בהחלט, וזה למעשה הצירוף הטבעי. הכנסייה יושבת בדיוק על הדרך שמובילה לגבעת ואוול, כך שאפשר לעצור בה בדרך אל קתדרלת ואוול והטירה בלי לעקוף כלום. הצירוף הנפוץ הוא בוקר בכנסייה ובכנסיית סנט אנדריי הסמוכה, ואחר צהריים על הגבעה.

מה צריך ללבוש?

לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים, כמו בכל כנסייה פעילה בפולין, גם בימי הקיץ החמים. בחורף כדאי להוסיף שכבה: מבנה האבן אינו מחומם, והוא מורגש קר במיוחד בקונצרטי הערב שנמשכים כשעה שלמה בישיבה.