מחצבת ליבן (Kamieniołom Liban) היא מחצבת אבן גיר נטושה בשכונת פודגוז'ה שבקרקוב, כ-3 ק"מ מהעיר העתיקה. הכניסה חופשית וללא כרטיס, בשעות אור בלבד, והגישה הנוחה היא בשביל היורד מגבעת קרקוס. זהו אתר שבו פעל מחנה עבודה עונשי גרמני ונרצחו בו אסירים - לא אטרקציה נטושה.

מי שמגיע לכאן בפעם הראשונה נתקל בשתי שכבות שנערמו זו על זו. השכבה הראשונה היא תעשייתית: תנורי סיד חלודים, מסילות שנבלעו בשיחים, קירות אבן גיר לבנבנים וברֵכות מים בגוון ירקרק בתחתית הבור. השכבה השנייה כבדה בהרבה - בין 15 באפריל 1942 ל-22 ביולי 1944 פעל כאן מחנה עבודה עונשי גרמני, ובלילה שבין 21 ל-22 ביולי נרצחו בשטח אסירים שלא הצליחו להימלט, ונקברו במקום.

ועל שתי השכבות האלה נוספה שכבה שלישית, מבלבלת: כשצולם כאן הסרט על אוסקר שינדלר, ההפקה בנתה במחצבה שחזור של מחנה פלאשוב. חלק מהתפאורה נשאר בשטח עד היום, כולל לוחות שנראים כמו מצבות יהודיות. הבחנה בין מה שאמיתי לבין מה שנבנה לצורכי צילום היא הדבר החשוב ביותר לדעת לפני שמגיעים.

מחצבת אבן גיר שהפכה לבור ירוק בלב העיר

הגבעות שמדרום לנהר הוויסלה בקרקוב, אזור שנקרא קשמיונקי (Krzemionki), עשויות אבן גיר. חוצבים כאן אבן ושורפים סיד עוד מימי הביניים, אבל התעשייה המודרנית באתר התחילה בשלהי המאה ה-19.

התעשייה שהתחילה ב-1873

השם ליבן מגיע מברנרד ליבן, תעשיין יהודי מפודגוז'ה שהקים כאן מפעל סיד ב-1873, יחד עם משפחת אהרנפרייז. החברה - "מפעלי הסיד והמחצבות של קרקוב" - הפכה לאחת מספקיות חומרי הבניין הגדולות באזור. במרכז המחצבה נבנה אולם עצום, ולאורך הקירות הוצבו תנורי סיד מפלדה. שרידיהם עדיין עומדים שם, חלודים ומכוסים צמחייה, והם אחד המראות המזוהים ביותר של מחצבת ליבן.

הסוף: מרבץ שאזל ושטח שנשכח

אחרי המלחמה חזרה המחצבה לפעול, והמשיכה לספק אבן ואגרגט עד שנות השמונים. ב-1986 נקבע שהמרבץ מוצה, והפעילות נפסקה. מאז לא נעשה כאן כמעט דבר - וזו בדיוק הסיבה שהמקום נראה כפי שהוא נראה.

מה עשה הטבע מאז

ארבעה עשורים בלי התערבות הפכו את הבור לשמורת טבע לא מוכרזת בלב עיר. תחתית המחצבה מוצפת חלקית, המים מקבלים גוון ירקרק אופייני ממינרלים ואצות, והשטח מאוכלס בציפורי מים, דורסים ומספר יוצא דופן של שפיריות ופרפרים. הצמחייה כובשת מסילות, קירות ומבנים, והשילוב של סלע חשוף, מתכת חלודה וירק פראי הוא מה שמייצר את האווירה הפוסט-אפוקליפטית שכולם מדברים עליה. השטח הוכר בשנים האחרונות כשטח בעל ערך אקולוגי מוגן, מה שמקשה על תוכניות פיתוח אגרסיביות שעלו מדי פעם בעירייה - ומשמעותו בפועל: המקום יישאר פראי, ולא יהפוך לפארק מסודר עם מעקות ותאורה.

מחנה העבודה העונשי שפעל כאן בימי הכיבוש הגרמני

זו החוליה שרוב המבקרים לא מכירים, והיא הסיבה שהמקום ראוי ליחס של אתר זיכרון ולא של אתר נטוש. עם הכיבוש הגרמני הופקעה החברה הפולנית שהחזיקה במחצבה, והשלטון הגרמני הפעיל את המתחם באמצעות ארגון שירות העבודה (Baudienst).

מי היו האסירים

המחנה פעל בין 15 באפריל 1942 ל-22 ביולי 1944 בכתובת Za Torem 22. הוחזקו בו בממוצע כ-400 אסירים, ובשיא - כ-800. במצטבר עברו במחנה יותר מ-2,000 בני אדם, פולנים ואוקראינים ברובם. חשוב לדייק: אלה לא היו אסירים יהודים. רובם היו צעירים שנתפסו אחרי שניסו להימלט מעבודות הכפייה של שירות העבודה, או שנשלחו לכאן כעונש על עבירות משמעת ועבודה. זהו הבדל מהותי מהמחנה השכן, שאליו נגיע בהמשך הדברים.

מי הפעיל ומי שמר

מפקד המחנה היה ברונו בנקה. השמירה הופקדה תחילה בידי יחידות הזונדרדינסט הגרמניות, ומסוף 1943 בידי יחידות אוקראיניות חמושות מטעם שירות העבודה. האסירים חצבו אבן, שרפו סיד והכינו אגרגט לסלילת כבישים ולתחזוקתם עבור צורכי הצבא הגרמני.

תנאי החיים והעבודה

עדויות ניצולים שתועדו במחקרי מכון הזיכרון הלאומי הפולני (IPN) מתארות מנות מזון זעומות, היעדר מתקני תברואה, ביגוד לא מספק ומכות שגרתיות. יום עבודה בחציבת אבן, בקור ובגשם, בלי ימי מנוחה של ממש.

הלילה שבין 21 ל-22 ביולי 1944

כשהחזית הסובייטית התקרבה לקרקוב, רוב השומרים נמלטו ואיתם רבים מהאסירים. עשרות בודדות של אסירים שנותרו בשטח, רובם חולים מכדי לברוח, נורו על ידי הגרמנים באותו לילה. מספר הנרצחים בתיעוד נע סביב 21 עד 23, וביניהם גם אזרח פולני מקומי שנורה ככל הנראה משום שהיה עד לאירוע. שלושה בלבד שרדו. הגופות נקברו למרגלות קיר הסלע, לא הרחק מהמבנה ששימש כמגורי האסירים. במקום עומדת אנדרטת זיכרון קטנה, ובימי זיכרון מניחים לידה תושבים מקומיים נרות נשמה - אם אתם רואים נרות דולקים בין הסלעים, זו הסיבה.

מה כאן אותנטי ומה תפאורה מהסרט על שינדלר

זו הנקודה שמייצרת הכי הרבה בלבול, ולעיתים גם טעויות מביכות ברשתות החברתיות. סטיבן שפילברג בחר לצלם את סצנות מחנה פלאשוב לא במחנה עצמו אלא במחצבת ליבן - מתוך כבוד לאתר האמיתי, שהוא בית קברות פתוח.

מה בנתה ההפקה במחצבה

ההפקה שחזרה כאן את המחנה בקנה מידה מלא: 34 צריפים, שבעה מגדלי שמירה ושחזור נאמן של וילת המפקד אמון גת. במחצבה צולמו סצנות העבודה, וגם סצנות קשות כמו הוצאתה להורג של המהנדסת דיאנה רייטר והמפגש בין שינדלר לאיציק שטרן. אחרי הצילומים פורק רוב המתחם, אבל לא הכול.

המצבות שאינן מצבות

הפרט שהכי מבלבל: בשטח פזורים לוחות שנראים כמו מצבות יהודיות, חלקם משובצים בדרך. אלה אינם מצבות. אלה אביזרי תפאורה שנוצקו במיוחד לצורך הצילומים, כדי לשחזר מעשה אמיתי ומחריד שביצעו הגרמנים בפלאשוב - ריצוף דרך הכניסה למחנה במצבות אמיתיות שנעקרו מבתי הקברות היהודיים של קרקוב, כך שהאסירים נאלצו לדרוך על שרידי קברי אבותיהם. הזוועה ההיסטורית אמיתית לחלוטין. הלוחות שאתם רואים במחצבת ליבן הם השחזור הקולנועי שלה. לצלם אותם ולתייג אותם כ"בית קברות יהודי נטוש" זו טעות שחוזרת שוב ושוב ומעליבה את שני האתרים גם יחד.

איך מבחינים בין השניים

כלל אצבע פשוט: כל מה שקשור לחציבה ולתעשייה - תנורי הסיד, קירות האבן, יסודות המבנים, המסילות, פיר הארובה - הוא אותנטי. כל מה שנראה כמו "מחנה" - עמודי גדר עם שרידי תיל, מדרגות עץ, לוחות דמויי מצבות - הוא ברובו שריד תפאורה משנות התשעים שהתבלה בשטח. את הזיכרון האמיתי של המחנה שפעל כאן מייצגת האנדרטה, לא הגדרות. מי שרוצה להבין את ההקשר המלא לפני שמגיע ימצא ערך רב בסיור מודרך שמכסה את קז'ימייז', זבלוצ'ה ופודגוז'ה יחד - למשל סיור הליכה ברובע היהודי, זבלוצ'ה ופודגוז'ה, שנותן את סדר האירועים לפני שנכנסים לשטח פראי בלי שילוט.

ליבן מול KL פלאשוב - שני אתרים שאסור לבלבל

המרחק ביניהם הוא כמה מאות מטרים, השמות מתערבבים בגוגל, והסרט תרם לבלבול. אבל מדובר בשני אתרים שונים לגמרי, עם היסטוריה שונה וקורבנות שונים.

שני מחנות, שתי מערכות

מחצבת ליבן הייתה מחנה עבודה עונשי של שירות העבודה, עם אסירים פולנים ואוקראינים, בניהול ובשמירה נפרדים. מחנה קרקוב-פלאשוב (KL Płaszów) היה מחנה ריכוז גרמני שהוקם על שטחם של שני בתי קברות יהודיים, ובו נרצחו אלפי יהודים מגטו קרקוב ומאזור מחוז קרקוב, וגם אסירים פולנים. גם המפקד אמון גת, שמופיע בסרט, היה מפקד פלאשוב - לא ליבן.

אתר ההנצחה של KL פלאשוב היום

אתר ההנצחה של KL פלאשוב הוא שטח פתוח ענק, גבעי ומכוסה עשב, פתוח לציבור בחינם וללא כרטיס. המסלול המסומן עובר ליד שרידי בית הטהרה היהודי, ליד הגבעה שבה בוצעו הוצאות להורג, ומגיע לאנדרטה המרכזית. במרכז השטח עומד הבית האפור, מבנה שהיה בית לוויות יהודי ובימי המחנה שימש את אנשי האס-אס, כולל תאי בידוד ומרתף עינויים. סביבו פועל מוזיאון אתר ההנצחה, ולו שעות פתיחה וכרטוס משלו - כדאי לבדוק מראש באתר הרשמי לפני שמתכננים.

איך משלבים נכון

ההיגיון הגאוגרפי פשוט: גבעת קרקוס, ואז המחצבה, ואז השטח הפתוח של פלאשוב. אפשר לעשות את זה עצמאית, אבל בשטח כמעט אין שילוט הסבר, והחוויה משתנה לחלוטין עם מי שמכיר את המפה ההיסטורית. סיור הליכה בקרקוב היהודית שכולל את פודגוז'ה הוא נקודת פתיחה טובה, ומי שרוצה לבנות יום שלם עצמאי ימצא מסלול מסודר בעקבות קרקוב היהודית - מסלול יום בעקבות בתי הכנסת והזיכרון.

איך מגיעים למחצבת ליבן ומה המסלול בשטח

אין קופה, אין שער ראשי, אין מפת מבקרים. יש שתי דרכי גישה מעשיות, ואחת מהן עדיפה בבירור.

הדרך הנכונה: קודם לעלות לגבעת קרקוס

הדרך הטובה ביותר מתחילה למעלה. גבעת קרקוס היא תל עפר מלאכותי עתיק בגובה כ-16 מטרים, קוטר בסיס כ-60 מטרים, שיושב על גבעת לאסוטה בגובה של כ-271 מטרים מעל פני הים. העלייה אליה קלה ולוקחת דקות ספורות, והנוף מלמעלה כולל את מרכז קרקוב מצד אחד ואת בור המחצבה כולו מצד שני. זו הסיבה שכדאי לעלות ראשונה: מלמעלה מבינים את הצורה של המחצבה, את מיקום המבנים ואיפה נמצא השביל.

מהתל הולכים לכיוון הצוק שמקיף את המחצבה ופונים שמאלה. השביל ממשיך לאורך שפת המחצבה לכיוון בית הקברות הישן של פודגוז'ה, ובנקודה מסוימת יורד פנימה אל תחתית הבור. משם מדובר בהליכה קצרה אל אזור השרידים.

הצד של רחוב Za Torem

אפשר גם להתקרב מצד רחוב Za Torem, מלמטה. הבעיה: בקטע הזה יש מבנים ומתקנים עירוניים פעילים שאינם פתוחים לקהל, ומבקרים מדווחים שהמעבר שם לא ברור ולעיתים חסום. אם אתם לא מכירים את השטח, השביל מגבעת קרקוס פשוט יותר.

תחבורה ציבורית ממרכז קרקוב

מכיכר השוק הגדולה מדובר בכ-25 עד 35 דקות. חוצים את הוויסלה לפודגוז'ה, ומשם תחנות החשמלית והאוטובוסים באזור פודגוז'ה וקמייניסקייגו הן נקודת התחלה נוחה להליכה במעלה הגבעה. מונית או נסיעה שיתופית מהמרכז עולה סכום נמוך יחסית לרמות המחירים באירופה - זה אחד היתרונות של קרקוב לישראלים - וחוסכת את הטיפוס. מרובע קז'ימייז' זו הליכה של כ-25 דקות, כולל חציית הגשר.

בטיחות, עונות ומה ללבוש

זהו שטח לא מטופח, בלי מעקות, בלי תאורה ובלי צוות. הביקור הוא באחריות המבקר, וזה לא ניסוח פורמלי - זו המציאות בשטח.

הקרקע והצוקים

שפת המחצבה לא יציבה ואין שום מחסום שמונע נפילה. בגשם ואחריו האדמה נעשית חלקלקה מאוד, במיוחד בירידה לתחתית הבור. בשטח פזורות מתכות חלודות, יסודות בטון שבורים ומבנים לא יציבים. שרידי מגדלים וסולמות שמפתים לטיפוס הם בדיוק מה שאסור לטפס עליו - מבקרים מדווחים על לוחות מתכת שנשחקו לגמרי, שנראים תקינים עד הרגע שדורכים עליהם. הישארו על השבילים, ואל תלכו לבד.

איזו עונה עדיפה

בקיץ העשב במחצבה גבוה מאוד, לפעמים בגובה מותניים ומעלה. הוא מסתיר בורות, ברזלים ושינויי גובה, וקל מאוד לאבד כיוון ולא למצוא את השביל בחזרה. האביב המוקדם והסתיו המאוחר נותנים ראות הרבה יותר טובה, טמפרטורות נוחות להליכה ופחות יתושים וקרציות. בחורף קרקוב קרה מאוד לישראלים, וגם רטובה - השבילים בוציים ולעיתים מכוסים קרח, וזו לא עונה טובה לירידה לבור. בכל עונה: אור יום בלבד. אין כאן שום תאורה, והשטח נעשה מסוכן ממש עם רדת החשיכה.

מה לקחת

• נעליים גבוהות עם סוליה אוחזת, לא סניקרס עירוניים ובוודאי לא סנדלים
• מכנסיים ארוכים - עשב גבוה, סרפדים וקרציות
• מים, כי אין ברז או קיוסק בשטח
• טלפון טעון עם מפה שהורדתם מראש, הקליטה בתחתית הבור לא תמיד יציבה
• שכבה עמידת רוח - בשפת המחצבה חשוף ומנשב

נגישות: המקום אינו נגיש לכיסאות גלגלים ולעגלות, והירידה לבור כרוכה בקטעים תלולים ולא סלולים.

לבקר בכבוד - וטיפים שמדווחים מהשטח

בשנים האחרונות המחצבה הפכה למגנט של צלמים, חובבי אתרים נטושים ומחפשי אווירה. חלקם מגיעים בלי לדעת מה קרה כאן, וזה בדיוק מה שכדאי לתקן לפני ההגעה.

מה נחשב התנהגות מכבדת

בשטח קבורים בני אדם שנרצחו כאן. זה לא רקע לצילומי אופנה, לא מקום לפיקניק רועש ולא "ספוט נטוש מגניב". מותר לצלם, ומותר גם ליהנות מהיופי הפראי של המקום - אבל בלי לטפס על האנדרטה, בלי להזיז חפצים או שרידים, בלי לקחת "מזכרות" מהשטח, ובלי להשאיר אשפה. אם נתקלתם בנרות זיכרון או בפרחים, השאירו אותם במקומם.

טיפים מהשטח שלא מופיעים באתרים הרשמיים

• לעלות לגבעת קרקוס לפני הירידה למחצבה. חמש דקות מלמעלה חוסכות חצי שעה של תעייה למטה, וזו העצה שחוזרת אצל כמעט כל מי שביקר.
• בוקר מוקדם באמצע השבוע - השטח ריק כמעט לחלוטין. בסופי שבוע יש כאן מקומיים עם כלבים, רצים ומטיילים, מה שהופך את המקום לפחות מבודד ופחות מרשים לצילום, אבל בטוח יותר למי שמגיע לבד.
• אחרי גשם כדאי לוותר על הירידה לתחתית ולהסתפק בהליכה לאורך השפה - הנוף משם טוב לא פחות והסיכון נמוך בהרבה.
• אור אחר הצהריים הנמוך הוא מה שגורם לקירות אבן הגיר להיראות טוב בתמונות, אבל אל תמתחו את זה לשקיעה - יציאה בחושך מהשטח הזה היא רעיון רע.
• שילוב חכם: ליבן ופלאשוב באותו בוקר, ואז ירידה לפודגוז'ה לכיכר גיבורי הגטו ולאנדרטת הכיסאות. זה סדר שמספר את הסיפור לפי ההיגיון ההיסטורי ולא לפי המרחק.

לשלב את מחצבת ליבן ביום אחד בפודגוז'ה

המחצבה לבדה היא ביקור של שעה עד שעה וחצי. אבל היא יושבת במרכז אשכול שלם של אתרי זיכרון שאפשר לכסות ביום אחד בקצב סביר, בלי רכב.

מסלול חצי יום שעובד

מתחילים בבוקר בגבעת קרקוס, יורדים למחצבת ליבן, ממשיכים אל השטח הפתוח של אתר ההנצחה KL פלאשוב, ומסיימים בירידה אל לב פודגוז'ה: כיכר גיבורי הגטו, בית המרקחת "תחת הנשר" ששימש את הרוקח הפולני תדאוש פנקייביץ' בתוך שטח הגטו, ושרידי חומת הגטו. מי שנשאר לו כוח ממשיך למפעל שינדלר בזבלוצ'ה. שם כן צריך כרטיס, והמוזיאון נוטה להתמלא - כדאי להזמין מראש כרטיס עם סיור מודרך למפעל שינדלר. אפשרויות נוספות של סיורים באזור מרוכזות גם בהיצע הסיורים בקרקוב.

איפה עוצרים לאכול

בפודגוז'ה עצמה יש שכונת בתי קפה ומסעדות קטנה וסבירה סביב הכיכר המרכזית, אבל רוב המבקרים חוצים חזרה לקז'ימייז'. שם נמצאת כיכר נובי עם דוכני האוכל שלה, ומשם קצרה הדרך לזאפייקנקה או לצלחת פירוגי חמה אחרי בוקר ארוך בשטח. שימו לב שמטבחים רבים בקרקוב סוגרים מוקדם יחסית, ובאזור פודגוז'ה יותר מאשר במרכז.

לישראלים: איך לעשות את זה עצמאית

הרבה ישראלים פוגשים את האתרים האלה לראשונה בפורמט של משלחת נוער - אוטובוס, לוח זמנים צפוף וקבוצה גדולה. הביקור העצמאי כאן שונה לגמרי, ולרוב עמוק יותר: אתם קובעים את הקצב, עוצרים איפה שרוצים ויכולים לשבת שעה מול האנדרטה בלי שאף אחד ימהר אתכם. הטיסות הישירות מתל אביב לקרקוב הופכות סוף שבוע ארוך לאפשרי, רמת המחירים בפולין נוחה משמעותית ממערב אירופה, ובקז'ימייז' יש נוכחות יהודית חיה עם בית חב"ד ואפשרויות אוכל כשר - מי שמתכנן שבת בקרקוב יסגור את זה מראש, כי ההיצע מצומצם. מי שרוצה את הרובד ההיסטורי בעברית או באנגלית עם מדריך, ולא רק שילוט חסר, ימצא ערך גדול בסיור הליכה ברובע היהודי קז'ימייז' ביום שלפני, וייכנס לשטח עם הקשר מלא.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה חופשית ואין קופה, שער או צוות - הביקור הוא באחריות המבקר, בשעות אור בלבד
• הדרך הנוחה מתחילה בגבעת קרקוס: עולים, מתמצאים מלמעלה, ואז יורדים בשביל שלאורך שפת המחצבה
• זהו אתר קבורה - בלילה שבין 21 ל-22 ביולי 1944 נרצחו כאן אסירים ונקברו בשטח, ובמקום עומדת אנדרטת זיכרון
• הלוחות שנראים כמו מצבות יהודיות הם אביזרי תפאורה מהצילומים של הסרט על שינדלר, לא מצבות אמיתיות
• מחצבת ליבן ומחנה קרקוב-פלאשוב הם שני אתרים נפרדים לחלוטין, עם היסטוריה שונה וקורבנות שונים
• נעליים גבוהות ומכנסיים ארוכים הם חובה - בקיץ העשב גבוה מאוד ומסתיר בורות, ברזלים ושינויי גובה

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להתייחס למקום כאל "אתר נטוש מגניב" לצילומים - זה שטח שבו נספו בני אדם והם קבורים בו
• לתייג את לוחות התפאורה כבית קברות יהודי אותנטי, ולהפיץ מידע שגוי על אתר זיכרון
• לנסות להיכנס דווקא מצד רחוב Za Torem בלי להכיר את השטח, במקום בשביל הברור מגבעת קרקוס
• להגיע בסנדלים או בסניקרס עירוניים אחרי גשם - הירידה לבור חלקלקה ומסוכנת
• לטפס על שרידי מגדלים, סולמות ולוחות מתכת חלודים שנראים יציבים ואינם
• להישאר בשטח עד השקיעה - אין תאורה בכלל, והיציאה בחושך מסוכנת
• לבלבל בין מחצבת ליבן למחנה פלאשוב ולספר את הסיפור של אחד כשעומדים בשני

שאלות נפוצות

האם צריך כרטיס או תשלום לביקור במחצבת ליבן?

לא. מחצבת ליבן היא שטח פתוח וחופשי, ללא קופה, ללא כרטיס וללא שעות פתיחה רשמיות. בפועל הביקור מוגבל לשעות אור בלבד, כי אין באתר שום תאורה, שילוט בטיחות או צוות. הכניסה היא על אחריות המבקר, וזה לא ניסוח פורמלי - השטח באמת לא מטופח.

האם המצבות שרואים בשטח הן מצבות יהודיות אמיתיות?

לא. אלה לוחות תפאורה שנוצקו במיוחד עבור הצילומים של הסרט על אוסקר שינדלר, כדי לשחזר מעשה היסטורי אמיתי שבוצע במחנה פלאשוב - ריצוף דרך במצבות שנעקרו מבתי הקברות היהודיים של קרקוב. הזוועה ההיסטורית אמיתית, אבל הלוחות שבמחצבה הם שחזור קולנועי ולא שרידי בית קברות.

מה בדיוק קרה במחצבת ליבן בזמן המלחמה?

בין 15 באפריל 1942 ל-22 ביולי 1944 פעל בשטח המחצבה מחנה עבודה עונשי גרמני של ארגון שירות העבודה. הוחזקו בו בממוצע כ-400 אסירים, ובסך הכול עברו בו יותר מ-2,000 בני אדם, בעיקר פולנים ואוקראינים שנתפסו בניסיון בריחה מעבודות כפייה. בליל 21 עד 22 ביולי 1944, עם התקרבות החזית, נרצחו בשטח האסירים שנותרו ונקברו במקום.

האם מחצבת ליבן היא מחנה פלאשוב?

לא, אלה שני אתרים שונים במרחק כמה מאות מטרים זה מזה. מחנה קרקוב-פלאשוב היה מחנה ריכוז גרמני שהוקם על שטחם של שני בתי קברות יהודיים ובו נרצחו אלפי יהודים. מחצבת ליבן הייתה מחנה עבודה עונשי נפרד, עם אסירים אחרים והנהלה אחרת. הסרט צולם במחצבה מתוך כבוד לאתר האמיתי, וזה מקור הבלבול.

האם הביקור מתאים לילדים?

מבחינה בטיחותית זה שטח בעייתי לילדים קטנים: אין מעקות, יש צוקים לא יציבים, ברזלים חלודים ושבילים תלולים. מבחינת תוכן, מדובר באתר שבו נרצחו בני אדם, ולנוער מבוגר יותר הוא יכול להיות משמעותי מאוד אם מגיעים עם הסבר מוקדם. לילדים צעירים עדיף להסתפק בעלייה לגבעת קרקוס ובתצפית מלמעלה.

כמה זמן להקצות ואיך משלבים את זה ביום טיול?

למחצבה עצמה מספיקות שעה עד שעה וחצי, ולעלייה לגבעת קרקוס עוד כחצי שעה. השילוב הטבעי הוא בוקר אחד שמתחיל בגבעה, ממשיך למחצבה, עובר לשטח הפתוח של אתר ההנצחה KL פלאשוב ויורד לפודגוז'ה ולכיכר גיבורי הגטו. מי שרוצה גם את מפעל שינדלר יקצה לו כרטיס מוזמן מראש ועוד כשעתיים.