פסטיבל ויאנקי (Wianki, "זרים") הוא חגיגת ליל אמצע הקיץ של קרקוב, שנערכת מדי סוף יוני סביב היפוך הקיץ על גדות נהר הוויסלה למרגלות גבעת ואוול. הכניסה חופשית לחלוטין: זרי פרחים עם נרות משוגרים במורד הנהר, במות מוזיקה מארחות אמנים פולניים מובילים, והשיא הוא מופע זיקוקים גדול מעל הטירה, בדרך כלל סביב חצות.

זהו האירוע העירוני הגדול ביותר של קרקוב, ועשרות אלפי אנשים מגיעים אליו. הוא לא נערך בכיכר השוק הראשית אלא לאורך הבולווארים שבין גבעת ואוול לגשר דמבניצקי - רצועת דשא וריצוף צרה שנצמדת לנהר, ובה מזדחלים באותו ערב קרקובאים, סטודנטים, משפחות עם עגלות ותיירים שנקלעו למקום בלי לתכנן.

מי שמגיע לקרקוב בשבוע הנכון של יוני מקבל שני דברים בבת אחת: עיר שכבר ממילא נמצאת בשיא היופי שלה, וערב אחד שבו כל התושבים יורדים לנהר. השילוב הזה שווה תכנון מראש, כי ההבדל בין ערב מושלם לערב של תסכול נקבע כמעט לגמרי לפי השעה שבה תופסים מקום ולפי הגדה שבוחרים.

ויאנקי - מה בדיוק קורה בקרקוב בליל הקיץ הארוך

ויאנקי הוא אירוע עירוני שמופק על ידי עיריית קרקוב ומשרד הפסטיבלים שלה, והוא פרוס לרוב על שניים עד שלושה ימים סביב הלילה הקצר בשנה - 20 עד 23 ביוני, כשהשיא הוא בליל 20-21 ביוני או בסוף השבוע הסמוך אליו. אין כרטיסים, אין שערים ואין הרשמה מראש: מגיעים לנהר ונכנסים.

איפה זה קורה בדיוק

לב האירוע הוא בולוואר צ'רוויינסקי (Bulwar Czerwieński), הטיילת שרצה בדיוק מתחת לגבעת ואוול, ליד רחוב פוביישלה. שם מוצבת הבמה הראשית, שם נפרש "כפר הזרים" עם עמדות קלִיעה, ומשם משגרים את הזרים למים. משם האירוע נמתח מערבה עד גשר דמבניצקי, ובחלק מהשנים גם אל הגדה המערבית, בולוואר פולסקי.

מה זה מרגיש כמו

מבחינת אווירה זה לא פסטיבל מוזיקה עם גדרות והפרדות, אלא משהו שקרוב יותר לפיקניק עירוני ענק. אנשים מגיעים עם שמיכות, יושבים על הדשא המשופע שיורד לנהר, ילדות וגם נשים מבוגרות מסתובבות עם זרי פרחים על הראש, ומסביב פועלים דוכני אוכל ומשקאות. הקהל מעורב לחלוטין - זה אירוע משפחתי במובהק, לא מסיבת נוער - ולכן גם ההתנהלות בו רגועה יחסית לגודל הקהל.

ולמה זה חשוב לתייר

המשמעות המעשית היא שאפשר להיכנס ולצאת מהאירוע כרצונכם במשך רוב הערב, בלי לחשוש שלא תוכלו לחזור. רק בשעתיים שלפני הזיקוקים המצב משתנה: הבולווארים מתמלאים, המעברים נחסמים בפועל על ידי הקהל, ותנועה מגדה לגדה הופכת לעניין של עשרים דקות דחיפה במקום שלוש דקות הליכה.

מקופאלה לסן ז'ן - השורשים הפגאניים של הזרים על המים

מאחורי הבמות והזיקוקים עומד מנהג סלאבי קדם-נוצרי. ליל היפוך הקיץ נחגג בכל אירופה כחג של מים, אש, צמיחה ופריון, ובאזורים הסלאביים הוא נקרא נוץ קופאלי (Noc Kupały) - ליל קופאלה. הרעיון היה פשוט: בלילה הקצר בשנה נפתחים גבולות בין העולמות, והטבע נמצא בשיא כוחו.

הזר, הנר והניחוש

המנהג המרכזי, זה שנתן לחג את שמו, שייך לנערות. הן קלעו זר מפרחי בר ומעשבי תבלין, קיבעו בו נר דולק ושילחו אותו במורד הנהר. הזר תפקד כאורקל: אם הוא צף בשלמות ורחוק, זה סימן לאהבה קרובה; אם נתקע בגדה או בקנים, החתונה מתעכבת; ואם הנר כבה או הזר טבע, זו הייתה בשורה רעה. בגדה הנגדית עמדו בחורים שניסו לדוג את הזר של מי שמצאה חן בעיניהם. לצד זה נהגו לקפוץ מעל מדורות, לשרוף עשבי מרפא ולחפש את פרח השרך המיתולוגי שפורח, כך סיפרו, רק בלילה הזה.

איך זה השתלב עם הנצרות ועם הפטריוטיות הפולנית

אחרי הנצרות המנהג לא נעלם אלא הוסב: הלילה נקרא סובוטקה (Sobótka) או ליל סן ז'ן, כלומר ערב חג יוחנן המטביל, שנופל ב-23-24 ביוני. הכנסייה סיפחה את החג, אבל הזרים, המדורות והניחושים שרדו כמעט ללא שינוי.

המפנה של המאה ה-19

בקרקוב עצמה המסורת התעצבה מחדש במאה ה-19. באותה תקופה נכללה העיר בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ופולין לא הייתה קיימת כמדינה. ויאנקי הפכו לביטוי לאומי מוסווה - הזרים על מי הוויסלה נקשרו לאגדת הנסיכה ואנדה, בתו האגדית של מייסד קרקוב, שעל פי המסופר קפצה אל הנהר כדי לא להינשא לנסיך גרמני. חגיגת פרחים תמימה הפכה כך לטקס זיכרון פטריוטי, והעירייה החלה לממן אותה. בצורתה הנוכחית, כאירוע תרבות המוני, ויאנקי מתקיימים מאז 1992, אחרי הפסקה ארוכה שנכפתה בשנות השמונים.

התוכנית בפועל - כפר הזרים, הבמות והקונצרט שלפני הזריחה

התוכנית משתנה מדי שנה, אבל השלד חוזר על עצמו באופן די קבוע, וכדאי להכיר אותו כדי לא להגיע רק לחלק אחד ולפספס את השאר.

אחר הצהריים - סדנאות ותחרות הזרים

מהשעות שאחרי הצהריים נפתח על בולוואר צ'רוויינסקי "כפר הזרים" (Wioska Wiankowa): עמדות שבהן אפשר לקלוע זר בעצמכם, בהדרכה ובחינם, מפרחים שהמארגנים מספקים. במקביל מתקיימת תחרות זרים - מגישים את היצירה בשעות אחר הצהריים המוקדמות, והזוכים מוכרזים על הבמה הראשית לפנות ערב. זה החלק הכי "משפחתי" של האירוע וגם הכי מצטלם, והוא נגמר הרבה לפני שהצפיפות מגיעה לשיאה.

ערב - הבמות

הבמה הראשית מתחת לוואוול מארחת בדרך כלל שילוב של להקות פולק מסורתיות ואמנים פולניים גדולים מעולם הפופ, הרוק והאלקטרוניקה. הקונצרטים המרכזיים רצים בגסות בין 20:00 ל-23:00, ולצידם פועלות במות משנה קטנות יותר לאורך הבולווארים, עם מוזיקה חלופית ומופעי מים ואור על פני הנהר. בשנים מסוימות נוספו גם אירועי לוואי מפוזרים בעיר, כמו סיילנט דיסקו בברביקן או בקולגיום מאיוס.

הפינה שרוב התיירים לא יודעים עליה

המארגנים נוהגים לסגור את המחזור בקונצרט זריחה - התכנסות לפנות בוקר, סביב 3:30, עם צעדת לפידים והדלקת מדורה על הגדה המערבית של הוויסלה, ומוזיקה אקוסטית לחלוטין בלי חשמל ובלי הגברה. זה החלק הכי קרוב ברוחו למקור הפגאני של החג, ובאופן צפוי הוא גם החלק הכי ריק מקהל: עשרות בודדות של אנשים מול עשרות האלפים של הלילה הקודם. מי שמוכן לוותר על שינה יקבל את החוויה האותנטית ביותר של כל האירוע.

איפה בודקים את התוכנית

הלוח המדויק - שעות, שמות אמנים ושעת הזיקוקים - מתפרסם בדרך כלל כמה שבועות מראש באתרי העירייה ומשרד הפסטיבלים של קרקוב. שווה לבדוק אותו יומיים לפני, כי שעת השיגור של הזרים ושעת הזיקוקים זזות משנה לשנה.

הזיקוקים מעל ואוול ואיפה לעמוד כדי לראות אותם

המופע שכולם מחכים לו הוא מטח הזיקוקים שנורה מעל הנהר, כשגבעת ואוול והקתדרלה משמשות לו רקע מואר. משתתפים מדווחים על מופע שנמשך בערך עשר עד חמש עשרה דקות, מסונכרן למוזיקה, עם השתקפות מלאה על פני המים - וזו בדיוק הסיבה שהמיקום קובע כאן יותר מכל דבר אחר.

הגדה השמאלית - קרוב לבמה, קרוב לאנשים

בולוואר צ'רוויינסקי הוא המקום עם החוויה השלמה: הבמה, הזרים, הקהל והזיקוקים ממש מעל הראש. המחיר הוא צפיפות. הבולווארים מתמלאים כבר בסביבות 20:00, ומי שמגיע ב-22:00 יעמוד בשורה השישית מהמים, מאחורי גב של מישהו אחר. מי שרוצה את המקום הזה צריך לתפוס אותו באמצע אחר הצהריים ולהישאר.

הגדה הנגדית - הסוד של המקומיים

הצד השני של הנהר, אזור דמבניקי ומשם מזרחה לכיוון פודגוז'ה, פחות צפוף בהרבה ונותן דווקא נקודת מבט טובה יותר על הזיקוקים: רואים אותם במלואם עם ואוול כצללית מוארת מתחתם, במקום להסתכל למעלה בזווית תלולה. בולוואר פודגורסקי וגשר ההולכים קלאדקה ברנטקה נחשבים בקרב קרקובאים לנקודות תצפית מצוינות. השכונה עצמה, פודגוז'ה, שקטה יחסית גם בערב כזה, ולכן היא גם בסיס לינה נוח ללילה הזה.

מהמים

אפשרות שלישית היא לצפות בכל זה מסיפון של סירה. שייט תיירותי על הוויסלה פועל בקרקוב לאורך כל הקיץ ויוצא מהמזח שלמרגלות ואוול, וגם שייט ערב על הנהר זמין להזמנה מראש. חשוב לסייג: בערב ויאנקי עצמו הפעילות בנהר מוגבלת מטעמי בטיחות ולוחות הזמנים משתנים, ולכן זו לא דרך מובטחת לראות את הזיקוקים - אבל שייט בשעות היום או בערב שלפני נותן בדיוק את הפרספקטיבה שמסבירה למה בחרו את המקום הזה לחגיגה.

הערה על צילום

אם מטרתכם תמונה של הזיקוקים עם הטירה בפנים, הגדה המערבית והגשרים עדיפים בבירור על הבולוואר שמתחת לוואוול, כי משם נכנסים לפריים גם הטירה, גם הנהר וגם ההשתקפות. משטח יציב לטלפון או חצובה קטנה עושים כאן את ההבדל.

טיפים מבפנים - צפיפות, אוכל ואיך יוצאים משם

הפערים בין ערב מוצלח לערב מעצבן בוויאנקי נקבעים בפרטים הקטנים. אלה הדברים שמבקרים חוזרים ומדגישים.

לפני ובמהלך

• שמיכה, לא כיסא. הישיבה היא על הדשא המשופע. שמיכה או יריעת ניילון דקה שווה יותר מכל ציוד אחר, וגם משמשת לתפיסת שטח מוקדמת.
• להגיע בין 16:00 ל-18:00. מי שמגיע בשעה הזאת בוחר מקום, אוכל בנחת ורואה את סדנאות הזרים. מי שמגיע אחרי 20:00 כבר מחפש חורים בקהל.
• שירותים ואוכל - להקדים. תורי הדוכנים והשירותים הכימיים מתארכים דרמטית משעה לפני הזיקוקים. מי שמסדר את הארוחה לפני 20:00 חוסך לעצמו חצי שעה בתור בדיוק בזמן הלא נכון.
• קליטה סלולרית נופלת. עם עשרות אלפי אנשים בשטח צר, אפליקציות ניווט ותשלום מתחילות לגמגם. כדאי לקבוע נקודת מפגש פיזית מראש עם מי שאתם איתם, ולהחזיק מזומן בזלוטי לדוכנים.
• מזג אוויר. יוני בקרקוב חם ביום אבל הערב על הנהר יורד לטמפרטורות נמוכות בהרבה מאלה שישראלים מצפים להן, ולעיתים יורד גשם קצר. שכבה נוספת בתיק היא לא מותרות.

היציאה - החלק שמפספסים

ברגע שהזיקוקים נגמרים, כל הקהל מתחיל לזוז בבת אחת. בערב כזה מוטלות מגבלות תנועה סביב הבולווארים: נתיבים ברחוב קונופניצקיה ובאזור גשר דמבניצקי נסגרים, ולעיתים גם קטעים ברחוב פוביישלה, וקווי החשמלית 1 ו-2 מוסטים ממסלולם למסלול עוקף כשהתחנות הסמוכות לנהר מושבתות. התוצאה היא שהתחבורה הציבורית באזור עמוסה או פשוט לא עוברת שם.

מה עושים במקום

הפתרון שהמקומיים נוקטים הוא לא לרוץ לחשמלית. אפשר להתעכב עוד עשרים דקות במקום עד שהגל הראשון מתפזר, או פשוט ללכת ברגל מזרחה לקז'ימייז' (Kazimierz) - עשר עד חמש עשרה דקות הליכה מהבולוואר - ולסיים את הערב באחד הברים סביב כיכר נובי, שממילא פועלים עד השעות הקטנות. אזור כיכר נובי ודוכני האוכל שסביבה הוא ההמשך הטבעי ללילה הזה, וגם המקום שבו אוכלים זאפייקנקה אחרי חצות. אם באתם עם רכב שכור, אל תחנו בקרבת הנהר באותו יום - החניה סביב הבולווארים נסגרת מבעוד מועד.

מה לעשות בקרקוב ביום של ויאנקי

האירוע עצמו מתחיל להתעורר רק אחר הצהריים, ולכן היום שלפניו פנוי לגמרי. הכי הגיוני לנצל אותו לדברים שנמצאים ממש בקרבת מקום, כדי לא להיתקע בתנועה בדרך חזרה לנהר.

הגבעה שמעל האירוע

הדבר המתבקש ביותר הוא לעלות לוואוול עצמה בבוקר. סיור מודרך בטירת ואוול ובגבעה עם כניסה מהירה חוסך את התור שנוצר בקיץ בקופות, ומאפשר לראות את החדרים המלכותיים ואת החצר הרנסאנסית. לצד הטירה עומדת הקתדרלה, אתר ההכתרה והקבורה של מלכי פולין - קתדרלת ואוול וקברי המלכים הם ביקור נפרד ובעל אופי משלו. יתרון נוסף: מהגבעה רואים מלמעלה בדיוק את קטע הנהר שבו יתקיים האירוע בערב, ואפשר לתכנן משם את נקודת הצפייה.

קז'ימייז' והרובע היהודי

אחר הצהריים, לפני שיורדים לנהר, קז'ימייז' נמצא במרחק הליכה. סיור רגלי ברובע היהודי קז'ימייז' יוצא מרחוב שרוקה ועובר בבתי הכנסת ההיסטוריים ובבית העלמין רמ"א. מי שמעדיף לעשות את זה עצמאית ובקצב שלו יכול ללכת לפי מסלול יום בעקבות בתי הכנסת של קרקוב היהודית. חשוב לזכור שאתרי מורשת ומקומות הנצחה סוגרים מוקדם, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים, ולכן זה חייב להיות לפני האירוע ולא אחריו.

אוכל ושתייה לפני שיורדים

הדוכנים בבולווארים סבירים אבל לא יותר מזה, ומי שרוצה לאכול טוב יעשה את זה קודם. עצה מעשית: לקנות אובוואז'אנק אצל אחת העגלות ברחוב, לצרף פירוגי או זאפייקנקה בקז'ימייז', ולרדת לנהר שבעים. בערב עצמו, אחרי הזיקוקים, טעימות וודקה פולנית בברים המקומיים הן דרך פולנית מאוד לסגור את הלילה. אם אתם מחפשים דברים נוספים לימים שסביב, הקטלוג המלא של הפעילויות והסיורים בקרקוב כולל גם את מכרה המלח ווייליצ'קה ואת מפעל שינדלר.

איפה לישון בלילה של ויאנקי

הלינה בערב הזה היא לא רק שאלה של נוחות אלא של לוגיסטיקה: מלון במרחק הליכה מהנהר פותר את בעיית היציאה ההמונית בבת אחת. שווה להזמין מוקדם - סוף יוני הוא ממילא שיא העונה בקרקוב, וסופי שבוע של ויאנקי נסגרים מהר.

שלושת אזורי הבסיס

• פוביישלה והעיר העתיקה (מערבית לוואוול). הכי קרוב לאירוע, אפשר לחזור לחדר תוך חמש דקות. גם הכי יקר, וגם הכי רועש בלילה הזה.
• פודגוז'ה, מעבר לנהר. שקט יותר, זול יותר, ובדיוק הצד שממנו רואים את הזיקוקים הכי טוב. חוצים חזרה על גשר ההולכים ברנטקה או על גשר דמבניצקי.
• קז'ימייז'. עשר עד חמש עשרה דקות הליכה מהבולווארים, עם החיים הליליים הכי טובים בעיר להמשך הערב.

איך משווים

המחירים בקרקוב נמוכים משמעותית ממערב אירופה גם בשיא הקיץ, ולכן שדרוג לחדר עם נוף לנהר או לוואוול הוא לרוב הפרש קטן יחסית ולא הימור גדול. אפשר להשוות זמינות ומחירים לפי אזור בחיפוש מלונות בפודגוז'ה או בחיפוש מלונות בקז'ימייז'. שימו לב שחלק מהמלונות שמשקיפים על הנהר גובים תוספת על חדר עם נוף - בערב של ויאנקי זה כנראה השדרוג היחיד שבאמת משתלם.

הזווית הישראלית - טיסות, שבת, מחירים והרחבה להרי הטטרה

קרקוב היא אחת הערים האירופיות הנגישות ביותר לישראלים, וזה הופך את ויאנקי ליעד ריאלי גם לחופשה קצרה של ארבעה או חמישה ימים.

להגיע

קיימות טיסות ישירות בין תל אביב לקרקוב, וזמן הטיסה הוא כשלוש שעות וחצי. משדה התעופה יוחנן פאולוס השני בבַּליצֶה יש רכבת מהירה למרכז העיר, נסיעה של כעשרים דקות, שהיא כמעט תמיד עדיפה על מונית. אפשר לבדוק זמינות ומחירים בהשוואת טיסות, ומי שמתכנן להמשיך משם לטטרה יכול לשקול רכב שכור דרך DiscoverCars או אופרן - ותמיד כדאי לקחת כיסוי ביטוחי מלא.

שבת וכשרות

מכיוון שהאירוע נופל סביב 20-23 ביוני, יש שנים שבהן הלילה המרכזי חל בערב שבת או במוצאי שבת. מי שששומר שבת ומעוניין להשתתף יתכנן לינה במרחק הליכה מהנהר - הבולווארים נגישים ברגל מהעיר העתיקה ומקז'ימייז' כאחד. בקז'ימייז' פועלים בית חב"ד ומסעדות ובתי קפה עם השגחה, וגם בית הכנסת רמ"א פעיל לתפילות. את פרטי הכשרות והזמנים כדאי לוודא ישירות מול הגורם המקומי לפני הנסיעה, כי שעות הפעילות משתנות בין העונות.

מחירים ותחושת ערך

פולין נשארת זולה משמעותית ממערב אירופה: ארוחה טובה, כניסות לאתרים ותחבורה ציבורית עולים חלק ניכר ממה שהם עולים בווינה או בברלין. באירוע עצמו ההוצאה היחידה היא אוכל ושתייה מהדוכנים, כי הכניסה חינם - וזו אחת הסיבות שוויאנקי נחשב לאחת התמורות הטובות בלוח האירועים האירופי.

להמשיך משם דרומה

שעתיים נסיעה דרומה מקרקוב מתחילים הרי הטטרה, וזקופנה היא שער הכניסה אליהם. מי שמגיע בסוף יוני מוצא שם עונת הליכה בשיאה, מזג אוויר נעים והמשך טבעי לחופשה עירונית. השילוב של שני לילות בקרקוב סביב ויאנקי ועוד שניים או שלושה בהרים הוא אחד ממסלולי פולין המשתלמים ביותר לישראלים.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• האירוע מתקיים מדי שנה בסוף יוני, סביב היפוך הקיץ (20-23 ביוני), ולרוב פרוס על שניים עד שלושה ימים כשהשיא בלילה המרכזי.
• הכניסה חופשית לחלוטין, אין כרטיסים ואין הרשמה - ההוצאה היחידה היא אוכל ושתייה מהדוכנים.
• הזירה היא בולוואר צ'רוויינסקי מתחת לגבעת ואוול, ומשם מערבה עד גשר דמבניצקי; לא כיכר השוק הראשית.
• מופע הזיקוקים נמשך בערך עשר עד חמש עשרה דקות ונורה בדרך כלל סביב חצות, בסיום הקונצרט המרכזי.
• הגדה הנגדית - דמבניקי, פודגוז'ה וגשר ההולכים ברנטקה - פחות צפופה ונותנת נוף טוב יותר לזיקוקים עם הטירה בפריים.
• התוכנית המדויקת, שמות האמנים ושעת הזיקוקים מתפרסמים מדי שנה כמה שבועות מראש באתרי העירייה ומשרד הפסטיבלים - כדאי לבדוק יומיים לפני.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע אחרי 20:00 ולצפות למקום על הגדה - בשעה הזאת הבולווארים כבר מלאים ורואים בעיקר גב של אנשים.
• לחפש את האירוע בכיכר השוק הראשית. הבמות והזיקוקים נמצאים על הנהר, במרחק כעשר דקות הליכה משם.
• לתכנן לחזור למלון בחשמלית מיד אחרי הזיקוקים - קווים מוסטים, תחנות מושבתות והקהל כולו זז בבת אחת.
• לסמוך על קליטה סלולרית לניווט, לתשלום או לאיתור חברים בתוך קהל של עשרות אלפים.
• להגיע בבגדי קיץ ישראליים בלבד. הערב על הנהר קר משמעותית מהיום, ולעיתים יורד גשם קצר.
• להשאיר את כל האכילה לדוכנים שבמקום - התורים מתארכים מאוד בשעה שלפני הזיקוקים.

שאלות נפוצות

מתי מתקיים פסטיבל ויאנקי בקרקוב?

מדי שנה בסוף יוני, סביב היפוך הקיץ והלילה הקצר בשנה - בדרך כלל בטווח 20-23 ביוני, לעיתים בהתאמה לסוף השבוע הסמוך. האירוע פרוס לרוב על שניים עד שלושה ימים, כשהלילה המרכזי הוא זה שמסתיים בזיקוקים. התאריך המדויק והתוכנית מתפרסמים מראש באתרי עיריית קרקוב.

האם צריך לשלם או להזמין כרטיסים?

לא. הכניסה חופשית לחלוטין, אין שערים ואין הרשמה מראש - פשוט מגיעים לבולווארים. גם סדנאות קליעת הזרים ותחרות הזרים פתוחות לכולם בחינם. ההוצאה היחידה היא אוכל ושתייה מהדוכנים, ובקרקוב מדובר בסכומים נמוכים יחסית למערב אירופה.

איפה הכי כדאי לעמוד כדי לראות את הזיקוקים?

מי שרוצה את החוויה השלמה עם הבמה והזרים יעמוד על בולוואר צ'רוויינסקי מתחת לוואוול, אבל צריך לתפוס מקום כבר באמצע אחר הצהריים. מי שמעדיף פחות צפיפות ונוף טוב יותר לזיקוקים יעבור לגדה הנגדית - בולוואר פולסקי, גשר ההולכים קלאדקה ברנטקה או בולוואר פודגורסקי בצד פודגוז'ה, שם רואים את המטחים עם צללית הטירה מתחתם.

מה בעצם המשמעות של הזרים על המים?

זהו מנהג סלאבי קדם-נוצרי מליל קופאלה: נערות קלעו זר מפרחי בר ומעשבים, קיבעו בו נר דולק ושילחו אותו במורד הנהר כדי לנחש על אהבה. זר שצף רחוק בישר חתונה קרובה, זר שנתקע או שנרו כבה בישר עיכוב. אחרי הנצרות המנהג נטמע בליל סן ז'ן, ובמאה ה-19 בקרקוב הוא נקשר גם לאגדת הנסיכה ואנדה.

האם ויאנקי מתאים לילדים?

כן, זה אירוע משפחתי במובהק בשעות אחר הצהריים והערב המוקדם: סדנאות קליעת זרים, מוזיקת פולק ואווירת פיקניק על הדשא. האתגר הוא הצפיפות בשעות שלפני הזיקוקים ושעת הסיום המאוחרת, סביב חצות. משפחות רבות בוחרות בגדה הנגדית או בגשרים, שם יש יותר מקום, אוויר וכיווני יציאה.

איך יוצאים מהאירוע בסופו?

בשעת הסיום כל הקהל זז בבת אחת, נתיבים סביב הנהר וגשר דמבניצקי סגורים, וקווי חשמלית מוסטים כשתחנות סמוכות מושבתות. הפתרון המקומי הוא לא למהר: להמתין עשרים דקות עד שהגל הראשון מתפזר, או פשוט ללכת ברגל מזרחה לקז'ימייז', מרחק של עשר עד חמש עשרה דקות, ולסיים שם את הערב.