מסלול יוחנן פאולוס השני בקרקוב הוא הליכה של יום אחד בעקבות קרול ווייטילה, שחי בעיר כארבעים שנה כסטודנט, פועל כפייה, כומר, בישוף וארכיבישוף. התחנות המרכזיות: החלון האפיפיורי בפרנצ'ישקנסקה 3, קתדרלת ואוול, כנסיית סנט פלוריאן, וברובע לגייבניקי שבדרום - מקדש הרחמים האלוהיים ומרכז יוחנן פאולוס השני. הכניסה לרוב האתרים ללא תשלום, המוזיאונים בעלות סמלית.

ההבדל בין המסלול הזה לבין יום הטיול המפורסם לוואדוביצה, עיר הולדתו, הוא הבדל של מהות. ואדוביצה היא הילדות; קרקוב היא כל השאר. כאן הוא למד ספרות פולנית ערב הכיבוש, כאן שבר אבן במחצבה בזמן המלחמה, כאן הוסמך לכהונה בחדר קטן בארמון הבישופים, כאן ניהל את הארכיבישופות בשנות הקומוניזם, וכאן חזר שוב ושוב אחרי 1978 כדי לדבר מהחלון עם צעירים שמילאו את הרחוב מתחת.

הטון שבו כדאי לגשת למסלול חשוב לא פחות מהתחנות עצמן. מדובר בדמות בעלת משקל דתי ולאומי עצום עבור פולנים, והמסלול עובר בכנסיות פעילות שבהן מתקיימות תפילות ממש בשעה שמסתובבים בהן. גם למטייל חילוני לגמרי יש כאן ערך אמיתי - זו הדרך המהירה ביותר להבין למה קרקוב נראית ומתנהגת כפי שהיא, ולמה ההיסטוריה של המאה העשרים בעיר הזאת נקראת אחרת אחרי שמכירים את הביוגרפיה הזאת.

קרול ווייטילה בקרקוב - ציר הזמן שמסביר את כל המסלול

בלי ציר הזמן, המסלול נראה כמו רשימה אקראית של כנסיות. עם ציר הזמן, כל תחנה נופלת למקום. ווייטילה הגיע לקרקוב בשנת 1938, בן שמונה עשרה, יחד עם אביו, והשניים התיישבו בדירת מרתף בבית ברחוב טיניצקה ברובע דמבניקי, מעבר לוויסלה מהעיר העתיקה. הוא נרשם ללימודי פילולוגיה פולנית באוניברסיטה היגלונית, כתב שירה, שיחק בתיאטרון סטודנטים - ואז הגיע ספטמבר 1939.

המלחמה קטעה הכל, ולא במקרה

ב-6 בנובמבר 1939 ביצעו הגרמנים את מבצע Sonderaktion Krakau: הם זימנו את סגל האוניברסיטה היגלונית להרצאה, עצרו כמאה שמונים ושלושה מרצים ושלחו אותם למחנות ריכוז. האוניברסיטה נסגרה. הלימודים נמשכו במחתרת, וסטודנטים פולנים נדרשו לעבודה כדי לא להישלח לגרמניה. ווייטילה קיבל תעודת עובד של מפעל סולביי, ועבד ארבע שנים - תחילה במחצבת הגיר בזקז'ובק ואחר כך במתקן טיהור המים של המפעל בבורק פאלנצקי.

מהמחצבה אל הכמורה

אביו מת בפברואר 1941 והשאיר אותו לבד בעולם. באותה תקופה הצטרף לתיאטרון הרפסודי המחתרתי שהקים מייצ'יסלב קוטלרצ'יק - תיאטרון בלי תפאורה ובלי תלבושות, שכל כוחו במילה המדוברת, וששחקניו הסתכנו במאסר על עצם קיומו. בשנת 1942 החל ללמוד בסמינר המחתרתי של הארכיבישוף אדם סטפן ספייהה, ובשלב מסוים בשנת 1944 עבר לגור בארמון הבישופים עצמו, יחד עם שאר תלמידי הסמינר.

הדרגות, אחת אחרי השנייה

• 1 בנובמבר 1946 - הוסמך לכומר בקפלה הפרטית של הארכיבישוף בפרנצ'ישקנסקה 3.
• 2 בנובמבר 1946 - חגג את המיסה הראשונה שלו בקריפטת סנט לאונרד שמתחת לקתדרלת ואוול.
• 1949 עד 1951 - כומר משנה בכנסיית סנט פלוריאן, ושם התחיל את עבודתו עם סטודנטים.
• 1951 עד 1967 - התגורר ברחוב קנוניצ'ה, תחילה במספר 19 ואחר כך במספר 21.
• 1958 - הוסמך לבישוף עוזר בקתדרלת ואוול. 1964 - ארכיבישוף קרקוב. 1967 - קרדינל.
• 16 באוקטובר 1978 - נבחר לאפיפיור, והחלון בפרנצ'ישקנסקה הפך למה שהוא היום.

מי שרוצה לעשות את הציר הזה בליווי היסטורי מסודר במקום לבד יכול לשלב סיור מודרך בעקבות יוחנן פאולוס השני בקרקוב, שמקצר את הפערים בין התחנות הרחוקות ומוסיף את ההקשר הפוליטי של שנות הקומוניזם - החלק שקשה להשלים מקריאת שלטים.

פרנצ'ישקנסקה 3 - החלון האפיפיורי וארמון הבישופים

זו התחנה שאי אפשר לפספס, וגם התחנה שהכי קל להחמיץ אם לא יודעים לאן להרים את הראש. ארמון הבישופים ברחוב פרנצ'ישקנסקה 3 משמש כמושב בישופי קרקוב מאז סוף המאה הארבע עשרה. ווייטילה גר בו בשתי תקופות נפרדות: כתלמיד סמינר מחתרתי בשלהי המלחמה, ואחר כך כארכיבישוף בין 1964 ל-1978.

למה דווקא החלון

מעל שער הכניסה הבארוקי, בקומה הראשונה, נמצא חלון הקפלה האפיפיורית. בביקורו הראשון בפולין כאפיפיור, ביוני 1979, הוא עמד בחלון הזה ופתח שיחה ספונטנית עם הצעירים שהתקבצו ברחוב. זה לא היה נאום ולא טקס - זו הייתה שיחה, עם הפרעות, צחוק ושירה מלמטה. מאותו רגע זה הפך למסורת קבועה: בכל ביקור נוסף בקרקוב, הרחוב התמלא, והוא הופיע בחלון. במשך השנים אף הותקן מבנה עזר שיאפשר לו לעמוד בבטחה על אדן החלון.

מה רואים היום

בחלון מוצב היום דיוקן מואר שלו, והמקום פתוח לצפייה בכל שעה ובלי תשלום. הרחוב עצמו צר, ולכן שווה לחצות אותו ולעמוד בצד הנגדי כדי לראות את החלון בפרופורציה הנכונה. מטיילים מדווחים שהשעה היפה לצילום היא רבע השעה שאחרי רדת החשכה, כשהתאורה בחלון כבר דולקת אבל השמיים עוד לא שחורים לגמרי. מדי 2 באפריל, יום פטירתו, מתאספים כאן פולנים עם נרות; הרגע המסומן הוא 21:37 בערב, שעת הפטירה.

הכנסייה שממול - בונוס שרוב המבקרים מדלגים עליו

בדיוק מול הארמון עומדת בזיליקת פרנציסקוס הקדוש, ובה ויטראז'ים של סטניסלב ויספיאנסקי - מהיצירות החשובות של הסצסיון הפולני, ובראשם החלון הענק "אלוהים האב - היה". ווייטילה נהג להתפלל כאן, והספסל שבו ישב מסומן. הכניסה חופשית, הפנים חשוך, וכדאי לתת לעיניים דקה להתרגל לפני שמסתכלים על הוויטראז' מעל הכניסה.

ואוול - הקריפטה, ההסמכה והאינגרס

גבעת ואוול היא הלב של המסלול, מפני שהיא גם המקום שבו התחילה הכהונה שלו וגם המקום שבו הוא ניהל אותה. קתדרלת ואוול אינה סתם כנסייה יפה - היא מקום ההכתרה והקבורה של מלכי פולין, וכהונה בה נחשבת לתפקיד הכנסייתי היוקרתי במדינה.

קריפטת סנט לאונרד

מתחת לקתדרלה שוכנת קריפטת סנט לאונרד, חלל רומנסקי מהמאה האחת עשרה עם עמודים עבים ותקרה נמוכה - אחד החללים העתיקים ביותר בפולין שנשתמרו במלואם. שם, למחרת הסמכתו, ב-2 בנובמבר 1946, חגג ווייטילה את המיסה הראשונה שלו. ההבדל בין הקריפטה הזאת לבין החלל המפואר שמעליה מסביר משהו על האיש: הוא בחר במכוון בחלל הקטן והאפל, לא באולם המרכזי.

שתי נקודות ציון נוספות בקתדרלה

בקתדרלה הזאת הוסמך לבישוף עוזר בשנת 1958, בן שלושים ושמונה - מהבישופים הצעירים בפולין באותה עת. בשנת 1964 נערך כאן האינגרס שלו כארכיבישוף קרקוב. מי שמטפס אל פעמון זיגמונט ישמע את הפעמון שצלצל בשני האירועים האלה, וגם ביום שבו נודע בקרקוב שהארכיבישוף שלה נבחר לאפיפיור. פירוט מלא על קפלות הקתדרלה, קברי המלכים והכרטיסים נמצא בסקירת קתדרלת ואוול.

מה חשוב לדעת לפני הכניסה

• הכניסה לחלל התפילה של הקתדרלה ללא תשלום; הקריפטות, הקפלות והטיפוס למגדל הפעמון דורשים כרטיס משולב, שנמכר בקופה נפרדת ממול לכניסה.
• הצילום בתוך הקתדרלה אסור, וזה נאכף בפועל. אל תיכנסו עם מצלמה ביד.
• המסלול בפנים חד כיווני וצפוף בשעות השיא. מטיילים מדווחים שעד השעה עשר בבוקר, ובשעה האחרונה לפני הסגירה, זורמים בו בקצב סביר.

הכנסיות והכתובות של ווייטילה הצעיר

אחרי ואוול, המסלול מתפרס על פני העיר העתיקה וסביבותיה, בשלוש כתובות שמספרות שלושה שלבים שונים בחייו.

כנסיית סנט פלוריאן - הכומר הצעיר והסטודנטים

בזיליקת סנט פלוריאן יושבת בקצה הצפוני של הדרך המלכותית, ממש מעבר לשער פלוריאן, ורוב המטיילים חולפים על פניה בלי לעצור. בין אוגוסט 1949 לספטמבר 1951 שירת בה ווייטילה ככומר משנה, והתחיל שם את מה שהפך לסימן ההיכר שלו: עבודה עם סטודנטים. הוא הקים כאן פסטורציה אקדמית, ארגן קבוצות שיצאו יחד לקיאקים ולהרים, והקבוצה הזאת ליוותה אותו במשך שנים. יש בה גם מזכרות רשמיות מהתקופה, אבל הערך האמיתי הוא בהבנה שהמנהג הפולני של כמרים שיוצאים לטיולים עם צעירים התחיל, בין השאר, כאן.

קנוניצ'ה 19-21 והמוזיאון הארכידיוקזני

רחוב קנוניצ'ה הוא הרחוב היפה בקרקוב, ומוביל מהעיר העתיקה אל רגלי ואוול. במספר 19, "בית סטניסלב הקדוש", גר ווייטילה כמעט שבע שנים כשהיה כומר; אחרי שהוסמך לבישוף עבר לבניין הצמוד במספר 21. שני הבניינים מהווים היום את המוזיאון הארכידיוקזני על שם הקרדינל קרול ווייטילה. החדר שבו גר שוחזר, ולצידו מוצגים חפצים אישיים - מכונת כתיבה, שעון, מצלמה, נעליים, סט מיסה נייד לטיולים, ואפילו הקיאק שלו. זה מוזיאון קטן, שקט ולא יקר, שמטיילים מדווחים שהוא כמעט ריק גם בעונה - חמש דקות הליכה מוואוול והצפיפות בו אפסית.

סקלקה - הכנסייה על הסלע

סקלקה, כנסיית מיכאל הקדוש וסטניסלב הקדוש שבידי המסדר הפאוליני, יושבת בין ואוול לקז'ימייז' (Kazimierz). לפי המסורת הפולנית זהו המקום שבו נרצח הבישוף סטניסלב במאה האחת עשרה, ומדי שנה במאי יוצאת ממנו תהלוכה חגיגית אל ואוול - תהלוכה שווייטילה הוביל בשנותיו כארכיבישוף, ושבשנות הקומוניזם קיבלה משמעות פוליטית מובהקת של התכנסות המונית שאין למשטר דרך לאסור. מתחת לכנסייה נמצאת קריפטת הנכבדים, פנתיאון לאומי שבו קבורים אנשי תרבות פולנים כמו יאן דלוגוש, סטניסלב ויספיאנסקי וצ'סלב מילוש. הכניסה לקריפטה בעלות סמלית.

שנות הכיבוש - סולביי, זקז'ובק והתיאטרון המחתרתי

זהו החלק במסלול שהכי פחות מסומן, והכי מעניין. בין 1940 ל-1944 היה ווייטילה פועל כפייה, וזו לא הייתה מטאפורה: הוא שבר גושי אבן בפטיש ובאיזמל והוביל אותם במריצות.

המחצבה בזקז'ובק

מחצבת הגיר בזקז'ובק, ברובע דמבניקי, סיפקה חומר גלם למפעל הסודה סולביי, ובה עבד ווייטילה בחורף הקרקובי הראשון של הכיבוש. המחצבה נסגרה בשנות התשעים והתמלאה במי תהום; היום זהו אגם טורקיז עמוק בתוך פארק עירוני, אחד המקומות היפים בקרקוב, ואחד הבודדים בעיר שבהם אפשר לשחות בקיץ. הניגוד בין מה שקורה שם היום לבין מה שקרה שם אז הוא חד עד כדי אי נוחות, וזה בדיוק מה שהופך את התחנה הזאת למשמעותית - במיוחד למי שמגיע במסלול ההיסטורי ולא במסלול הרחצה.

מה קרה בשעות שאחרי המשמרת

ביום עבודה במפעל, בערב חזרות בתיאטרון הרפסודי, ומ-1942 גם לימודי סמינר במחתרת. שלוש הפעילויות האלה, כל אחת בנפרד, יכלו להסתיים במאסר או במחנה. התיאטרון הרפסודי פעל בדירות פרטיות ובלי תפאורה, מתוך תפיסה שהמילה הפולנית עצמה היא ההתנגדות. בבוקר, לפני המשמרת, הוא נהג להתפלל בכנסיית הקהילה בדמבניקי, ליד הדירה ברחוב טיניצקה שבה גר עם אביו.

קו הרצף שאף אחד לא מספר לכם

הנה הפרט שמחבר את כל המסלול לנקודה אחת: מרכז יוחנן פאולוס השני בלגייבניקי נבנה על שטח שנקרא "הימים הלבנים" - בריכות הפסולת הלבנה של מפעל הסודה סולביי. כלומר, המתחם המודרני שמוקדש לחייו עומד פיזית על אדמת המפעל שבו עבד בכפייה בגיל עשרים. זה לא צירוף מקרים; המיקום נבחר בכוונה. מי שיודע את זה מסתכל על המקום אחרת לגמרי.

נובה הוטה - הרחבה למי שיש לו חצי יום נוסף

כארכיבישוף, ווייטילה נאבק שנים על זכותם של תושבי נובה הוטה, שכונת הפלדה הקומוניסטית שנבנתה במכוון בלי כנסייה, להקים בית תפילה. הוא ערך מיסות תחת כיפת השמיים בשדה פתוח עד שהמשטר נכנע. כנסיית ארקה פאנה, "תיבת נח", נבנתה בין 1967 ל-1977 בידי מתנדבים מקומיים, מאבני נחל שנאספו ביד, ונחנכה בשנת 1977. בשנות השמונים היא הפכה למקלט של ממש עבור מפגינים. אפשר להגיע לשם בחשמלית מהמרכז תוך כחצי שעה.

לגייבניקי - שני המתחמים הגדולים בדרום העיר

אם יש לכם רק חצי יום למסלול כולו, זה החלק שלא מוותרים עליו. ברובע לגייבניקי שבדרום קרקוב עומדים זה מול זה שני מתחמים ענקיים, מחוברים בגשר להולכי רגל, ושניהם קשורים ישירות לביוגרפיה של ווייטילה.

מקדש הרחמים האלוהיים

מקדש הרחמים האלוהיים נבנה סביב מסורת סיסטר פאוסטינה קובלסקה, נזירה שחיה במנזר שבמקום ונפטרה שם בשנת 1938. בקפלה העתיקה נמצאים קברה והתמונה המקורית של "ישו הרחום" שצוירה בידי אדולף היילה. בשנת 2002 הגיע יוחנן פאולוס השני וחנך את הבזיליקה החדשה - מבנה מודרני גדול, בהיר, עם מגדל תצפית בגובה שבעים ושבעה מטרים. הכניסה למתחם ולכנסיות ללא תשלום, בתרומה חופשית; המגדל בתשלום סמלי, ופתוח בעונה החמה בלבד, בערך מאפריל ועד אמצע אוקטובר.

שלושה דברים שמטיילים מדווחים עליהם ולא כתובים באתר הרשמי

• השעה שלוש אחר הצהריים היא שעת השיא. זו "שעת הרחמים", ובקפלה עם קבר פאוסטינה נוצר צפיפות אמיתית שמתחילה כבר עשרים דקות קודם. מי שמחפש שקט מגיע עם הפתיחה בבוקר או אחרי ארבע וחצי.
• הצילום בקפלת הקבר מוגבל ונאכף בפועל, בעוד שבשאר המתחם אין בעיה. אל תוציאו טלפון שם.
• מגדל התצפית הוא נקודת המבט הכי פחות מוכרת בקרקוב. בעוד שבמגדל מריאצקי ובמגדל בית העירייה עומדים בתור, כאן מדווחים על עלייה כמעט מיידית, עם נוף פנורמי לעבר הגבעה של ואוול וההרים בדרום ביום בהיר.

מרכז יוחנן פאולוס השני "אל תיראו"

ממול, בעברו השני של הגשר, עומד מרכז יוחנן פאולוס השני, שמו לקוח מהמשפט שאמר בפתיחת כהונתו. הבנייה החלה בשנת 2008 והמתחם כולל כנסייה עליונה, כנסייה תחתונה עם פסיפסים בסגנון ביזנטי מודרני, ומוזיאון.

המוזיאון הוא הסיבה להגיע. מוצגים בו חפצים אישיים מכל שלבי חייו, כולל הגלימה הלבנה שלבש ביום ניסיון ההתנקשות בכיכר פטרוס הקדוש בשנת 1981, על כתמי הדם שבה. בכנסייה התחתונה, בתוך מזבח שיש, שמור שריד של דמו. עלות הכניסה למוזיאון סמלית לחלוטין - בסביבות כמה עשרות זלוטי לתערוכות המשולבות - וזו אחת ההצעות הזולות ביותר בעיר ביחס לכמות התוכן. מומלץ להקצות לשני המתחמים יחד לפחות שעתיים וחצי, ולמי שנכנס למוזיאון ולמגדל - שלוש שעות.

מי שמעדיף להגיע עם הסבר ובלי להתעסק בתחבורה יכול לשקול סיור מרוכז ברובע לגייבניקי, שכולל הסעה מהמרכז והלוך ושוב, או ביקור מודרך במקדש הרחמים האלוהיים ובמרכז יוחנן פאולוס השני.

ההגעה, הזמנים וכללי הביקור

המסלול מתחלק לשני חלקים גיאוגרפיים: הכל בעיר העתיקה נעשה ברגל, ולגייבניקי דורשת חשמלית. אין שום היגיון בלקחת מונית - החשמלית מגיעה לשם בזמן דומה ובעלות זניחה.

איך מגיעים ללגייבניקי

• הקו הישיר: חשמלית מכיוון מרכז העיר לכיוון דרום. הנסיעה מהעיר העתיקה נמשכת בערך עשרים עד שלושים דקות, תלוי בנקודת העלייה ובשעה.
• איזו תחנה לבחור: תחנת בורק פאלנצקי היא הבחירה הנוחה - ממנה כעשר דקות הליכה דרך הגשר להולכי רגל שמוביל ישירות אל בין שני המתחמים. מטיילים מדווחים שהירידה בתחנה הנושאת את השם לגייבניקי מחייבת הליכה ארוכה יותר לאורך כביש סואן, פחות נעימה בקיץ ובגשם.
• ברכבת: קו הרכבת העירונית עוצר בתחנה שנקראת "קרקוב סנקטואריום", ממש בסמוך. אופציה טובה למי שכבר נמצא ליד תחנת הרכבת הראשית.
• כרטיסים: כרטיס אחד לתחבורה הציבורית תקף לכל הקווים בעיר; אפשר לרכוש במכונות בתחנות ובחלק מהקרונות, וחובה להחתים בעלייה.

קוד לבוש והתנהגות

כל האתרים במסלול הם כנסיות פעילות. הכלל אחיד: כתפיים וברכיים מכוסות, לגברים ולנשים כאחד. גופייה, מכנסיים קצרים או חצאית קצרה יעצרו אתכם בכניסה, וזה נאכף גם בקיץ הפולני החם. כובע יורד בכניסה. אם נכנסים בזמן תפילה - ואם מגיעים בשעות הבוקר של יום ראשון זה כמעט בטוח - נכנסים בשקט, לא חוצים את מרכז החלל, ולא מצלמים.

כמה זמן להקצות, ואיך לחלק את היום

מסלול העיר בלבד, בלי לגייבניקי: שלוש עד ארבע שעות בהליכה נינוחה, כולל המוזיאון הארכידיוקזני. עם לגייבניקי: יום כמעט מלא. השילוב עם ואדוביצה, עיר הולדתו, שנמצאת כשעה נסיעה מערבה, דורש יום נפרד או לפחות ויתור על חלק מהתחנות העירוניות - סיור יום שלם שמשלב את ואדוביצה עם לגייבניקי הוא הפתרון היעיל למי שיש לו רק יום אחד לנושא כולו. אפשר גם להשוות מול מגוון הסיורים המודרכים בקרקוב ולבחור לפי אורך ומחיר.

איפה אוכלים באמצע

המסלול בעיר העתיקה עובר במרחק הליכה מכל האוכל הטוב של קרקוב. אחרי סקלקה כדאי להמשיך רגלית לכיוון קז'ימייז' ולעצור בכיכר נובי, או לבחור מקום מרשימת הפירוגי הטובים בקרקוב. בלגייבניקי עצמה יש קפיטריה במתחם הצליינים, פונקציונלית ולא יותר מזה - מי שרוצה ארוחה אמיתית עדיף שיאכל לפני או אחרי.

הזווית הישראלית - למה זה רלוונטי גם לנוסע חילוני

קרקוב היא אחת הערים שישראלים מגיעים אליהן בטיסה ישירה מתל אביב, ורובם מגיעים בשביל שני דברים: מורשת יהודית והיסטוריה של המאה העשרים. המסלול הזה משתלב בשניהם יותר ממה שנדמה במבט ראשון.

מה שכדאי לדעת על היחס ליהודים ולישראל

קרול ווייטילה גדל בוואדוביצה בעיירה שבה חיה קהילה יהודית משמעותית, והתיידד בילדותו עם יז'י קלוגר, בן לקהילה היהודית המקומית - ידידות שנמשכה עשרות שנים והתחדשה כשהיה אפיפיור. במהלך כהונתו ביקר בבית הכנסת הגדול ברומא בשנת 1986, מה שנחשב לביקור הראשון מסוגו של אפיפיור בבית כנסת בעת החדשה. בשנת 1993 נחתם ההסכם היסודי שהוביל לכינון יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן למדינת ישראל, ובשנת 2000 ערך ביקור ממלכתי בישראל, שכלל את יד ושם ופתק שהניח בכותל. אלה עובדות מתועדות, לא אנקדוטות, וכדאי להכיר אותן לפני שנכנסים למסלול.

איך משלבים עם השאר

המסלול חופף גיאוגרפית לחלקים ממסלול קרקוב היהודית - סקלקה נמצאת ממש על הקו בין ואוול לקז'ימייז', וההליכה בין השניים לוקחת עשר דקות. שילוב הגיוני הוא בוקר במסלול הקתולי ואחר צהריים בקז'ימייז', או להפך. שני המסלולים יחד נותנים תמונה שלמה יותר של המאה העשרים בעיר הזאת מאשר כל אחד מהם בנפרד.

עלויות, עונות ומזג אוויר

מבחינת עלות, זה אחד המסלולים הזולים בקרקוב: כמעט כל התחנות הן כניסה חופשית או בתרומה, והמוזיאונים גובים סכומים סמליים לעומת מוזיאונים במערב אירופה. מבחינת עונה - החורף הקרקובי קר בהרבה ממה שישראלי ממוצע מדמיין, ולעיתים יורד מתחת לאפס במשך שבועות. זה משפיע ישירות על המסלול: המגדל בלגייבניקי סגור בחורף, וההליכה בין התחנות בעיר העתיקה נעשית פחות נעימה. האביב והסתיו הם התקופות האידיאליות. בקיץ צריך לזכור שקוד הלבוש בכנסיות לא מתגמש בגלל החום - שווה לשאת בתיק צעיף או חולצה עם שרוול.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• רוב התחנות במסלול הן כניסה חופשית או בתרומה חופשית, והמוזיאונים גובים סכומים סמליים - זה אחד המסלולים הזולים בקרקוב
• כל האתרים הם כנסיות פעילות: כתפיים וברכיים מכוסות לגברים ולנשים, כובע יורד בכניסה, וללא צילום בזמן תפילה
• המסלול נחלק לשניים: העיר העתיקה כולה ברגל, ולגייבניקי בחשמלית לכיוון דרום - כעשרים עד שלושים דקות נסיעה
• השעה שלוש אחר הצהריים בלגייבניקי היא שעת השיא של המבקרים; הפתיחה בבוקר ואחרי ארבע וחצי הרבה יותר שקטות
• מגדל התצפית בבזיליקה בלגייבניקי פועל רק בעונה החמה, בערך מאפריל ועד אמצע אוקטובר - בחורף הוא סגור
• ואדוביצה, עיר הולדתו, נמצאת כשעה נסיעה מערבה ומחייבת יום נפרד או סיור משולב - לא ריאלי לדחוס אותה למסלול העירוני

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לערבב בין המסלול העירוני לבין יום הטיול לוואדוביצה - שילוב של שניהם ביום אחד עצמאי מסתיים בריצה ובוויתור על חצי מהתחנות
• להגיע ללגייבניקי במכנסיים קצרים בקיץ ולגלות שלא נכנסים; קוד הלבוש נאכף גם ביום החם ביותר של אוגוסט
• לרדת בתחנת החשמלית הנושאת את שם השכונה במקום בתחנה שממנה יש גשר להולכי רגל - זו הליכה ארוכה יותר לאורך כביש סואן
• לחפש את החלון האפיפיורי בגובה העיניים; הוא בקומה הראשונה מעל שער הכניסה, וקל לחלוף על פניו בלי לשים לב
• לצלם בקפלה שבה קבורה סיסטר פאוסטינה או בתוך קתדרלת ואוול - הצילום אסור בשני המקומות ונאכף בפועל
• להגיע בבוקר יום ראשון בלי לקחת בחשבון שמתקיימות תפילות; אפשר להיכנס, אבל צריך להיכנס בשקט ולא להסתובב בין המתפללים

שאלות נפוצות

מה כולל מסלול יוחנן פאולוס השני בקרקוב וכמה זמן הוא לוקח?

המסלול העירוני כולל את החלון האפיפיורי בארמון הבישופים ברחוב פרנצ'ישקנסקה, את קתדרלת ואוול וקריפטת סנט לאונרד שבה חגג את המיסה הראשונה שלו, את המוזיאון הארכידיוקזני ברחוב קנוניצ'ה שבו גר שבע עשרה שנה, את כנסיית סנט פלוריאן ואת סקלקה. החלק העירוני לוקח שלוש עד ארבע שעות בהליכה. בתוספת שני המתחמים בלגייבניקי בדרום העיר, מדובר ביום כמעט מלא של שבע עד שמונה שעות.

איך מגיעים ללגייבניקי ממרכז קרקוב וכמה זמן הנסיעה?

בחשמלית לכיוון דרום, נסיעה של כעשרים עד שלושים דקות מהעיר העתיקה. הירידה המומלצת היא בתחנת בורק פאלנצקי, שממנה כעשר דקות הליכה דרך גשר להולכי רגל שמוביל ישירות אל השטח שבין שני המתחמים. אפשר גם ברכבת העירונית, שעוצרת בתחנה בסמוך לאתר. כרטיס תחבורה ציבורית אחד תקף לכל הקווים בעיר וחובה להחתים אותו בעלייה.

האם יש תשלום כניסה למקדש הרחמים האלוהיים ולמרכז יוחנן פאולוס השני?

הכניסה לשטח המתחמים, לכנסיות ולקפלה שבה קבורה סיסטר פאוסטינה היא ללא תשלום, בתרומה חופשית. תשלום נדרש רק לשני דברים: המוזיאון במרכז יוחנן פאולוס השני, שגובה סכום סמלי לתערוכות, ומגדל התצפית בבזיליקה, שעולה מעט מאוד ופתוח רק בעונה החמה. מומלץ לוודא את המחירים העדכניים באתר האתרים לפני ההגעה.

מה ההבדל בין המסלול בקרקוב לבין הטיול לוואדוביצה?

ואדוביצה היא עיר ההולדת והילדות, ובה בית המשפחה שהפך למוזיאון; היא נמצאת כשעה נסיעה מערבה מקרקוב ומצדיקה יום נפרד. קרקוב היא כל שאר הביוגרפיה: הלימודים באוניברסיטה, שנות הכיבוש ועבודת הכפייה במפעל סולביי, הכהונה ככומר, וארבע עשרה שנות ניהול הארכיבישופות. מי שיש לו יום אחד בלבד לנושא כדאי שיבחר סיור מאורגן שמשלב את שתי הערים.

האם המסלול מעניין גם למי שאינו קתולי או שאינו דתי כלל?

כן, ובמידה רבה. זהו למעשה מסלול היסטורי שעובר דרך המאה העשרים בפולין - הכיבוש הגרמני וסגירת האוניברסיטה, עבודת הכפייה במפעלים, התרבות המחתרתית, ואחר כך שנות הקומוניזם והמאבק על הזכות לבנות כנסייה בנובה הוטה. הכנסיות עצמן הן גם אתרי אמנות מהמעלה הראשונה, כמו הוויטראז'ים של ויספיאנסקי מול ארמון הבישופים.

מה קוד הלבוש באתרים במסלול?

כתפיים וברכיים מכוסות, לגברים ולנשים כאחד. גופיות, מכנסיים קצרים וחצאיות קצרות עלולים לעצור אתכם בכניסה, וזה נאכף גם בשיא הקיץ. כובעים יורדים בכניסה. בקיץ שווה לשאת בתיק צעיף או חולצה עם שרוול. אם נכנסים בזמן תפילה נכנסים בשקט, נשארים בשולי החלל ולא מצלמים.