פארק באביה גורה הוא פארק לאומי ושמורת ביוספרה של אונסק"ו על גבול פולין-סלובקיה, כשעתיים נסיעה מקרקוב, ובמרכזו הפסגה הגבוהה בהרי הבסקידים - 1,725 מטר. העלייה אליה היא טיפוס הררי אמיתי של שעתיים וחצי עד שלוש וחצי לכיוון אחד, דמי הכניסה סמליים, וזה יעד למטיילים כשירים בלבד ולא טיול יום משפחתי.

להר הזה יש שם שמעורר חיוך ואחריו כבוד: "הר האישה הזקנה". הפולנים קוראים לו גם מלכת הבסקידים, והמטיילים המנוסים קוראים לו בשם פחות מחמיא - אם הסופות. שני הכינויים מדויקים. ביום צלול נפרשת מהפסגה פנורמה עד רכס הטטרה, ואפשר לראות את המדרון נופל אלף מטר אל עמק זאבויה. באותו יום עצמו, שעתיים אחר כך, אפשר לעמוד באותה נקודה בערפל מוחלט עם רוח שמפילה אנשים על הברכיים.

חשוב לא להתבלבל: פארק אויצוב (Ojców) הוא פארק לאומי אחר לגמרי - קטן, קרוב וקל, צפונית לקרקוב, עם סלעי גיר ומערות. באביה גורה נמצאת בכיוון ההפוך, דרומית-מערבית, וההבדל בין השניים הוא לא במרחק אלא באופי: שם מטיילים, כאן מטפסים.

פארק לאומי על קו הגבול - ומה בדיוק יש בו

הפארק הלאומי באביה גורה (Babiogórski Park Narodowy) הוקם ב-1954 ומשתרע על כ-34 קילומטרים רבועים בלבד, אחד הקטנים בפולין. המסיב יושב על קו הגבול עם סלובקיה, בתוך רכס בסקיד ז'יביצקי שהוא החלק המזרחי-מערבי של הבסקידים המערביים, ופסגתו היא הנקודה הגבוהה ביותר בכל הבסקידים הפולניים. מבחינת גובה זו לא הטטרה, אבל מבחינת תחושה בשטח ההבדל קטן ממה שנדמה: המדרון הצפוני הוא אחד התלולים בפולין, והקילומטר האחרון חשוף לגמרי.

שמורת ביוספרה של אונסק"ו מאז 1977

האזור הוכר כשמורת ביוספרה בתוכנית "האדם והביוספרה" (MAB) של אונסק"ו, בזכות שילוב נדיר של יערות ותיקים כמעט לא מופרעים, שרידי יער בראשיתי, ומדרון אחד שעליו נערמות זו מעל זו כל חגורות הצמחייה של הרי פולין. זו לא הכרזה טקסית - היא באה עם מדיניות ניהול הדוקה, הגבלת גישה לחלק מהשטח, וכללים שאוסרים לרדת מהשבילים המסומנים.

הר אחד, שתי מדינות

קו הגבול עובר ממש לאורך הרכס, כך שמהפסגה רואים גם את הצד הסלובקי, שם ההר קרוי Babia hora. יש מסלולים שעולים מהצד הדרומי הסלובקי, ומטיילים ישראלים שכבר נמצאים באזור לפעמים משלבים את השניים - אבל רוב מי שמגיע מקרקוב יעלה מהצד הפולני, פשוט כי הגישה קצרה יותר.

למי ההר הזה מתאים

לכושר סביר ומעלה, לנעליים גבוהות, ולמי שנוח לו עם שלוש עד שש שעות הליכה מצטברות עם הפרש גובה של 700 מטר ומעלה. אין רכבל, אין קיצור דרך, ואין נקודה שממנה "רואים הכל" בלי ללכת. מי שמחפש נוף בלי מאמץ ימצא ערך גדול יותר בתצפית עירונית כמו מגדל בית העירייה בקרקוב, או במסלולי ההיקף הנמוכים של האזור.

הר האישה הזקנה - השם, האגדות ודיאבלאק

השם באביה גורה בנוי מהמילה הפולנית baba, שמשמעותה אישה זקנה ולעיתים גם מכשפה. התרגום המילולי, "הר האישה הזקנה", מסביר למה ההר הזה עטוף בשכבה עבה של פולקלור מקומי - יותר מכל פסגה אחרת בבסקידים.

האגדות והקשר למזג האוויר

גרסה אחת מספרת על ענקית שרוקנה ערמת אבנים מול הבקתה שלה וכך נוצר ההר. אחרת מספרת על אהובתו של שודד שראתה את גופתו נישאת ונקפאה במקומה מרוב יגון. גרסה שלישית מדברת על שודדים שהחביאו שבויים במערות שמתחת להר. מה שמאחד את הסיפורים הוא לא הדמויות אלא האווירה: כולם נולדו מהתחושה שההר הזה "מחליט" בעצמו איזה מזג אוויר לתת, ושהוא לא ידידותי במיוחד. תושבי הכפרים סביבו התייחסו אליו במשך דורות כאל ישות עם מצבי רוח, וכשמטפסים אליו פעם אחת מבינים מאיפה זה בא.

דיאבלאק - כיפת הפסגה ומה עומד עליה

הפסגה עצמה נקראת דיאבלאק (Diablak), כלומר "של השטן", והיא כיפה סלעית חשופה לגמרי. עליה עומדים שלושה דברים שכל מטייל מצלם: חומת אבן נמוכה שנבנתה כמחסה מרוח ומאחוריה מצטופפים אנשים לאכול כריך, גומחה סלעית עם פסלון של מריה "מלכת באביה גורה" שמשמשת גם נקודת מפגש מוכרת של חילוץ ההרים, ואובליסק אבן ישן משנת 1876 שהוצב לזכר עלייתו של הארכידוכס האוסטרי יוזף מבית הבסבורג. הפרט האחרון הוא תזכורת יפה לכך שההר הזה היה יעד תיירות מאורגן עוד לפני שהיו פה שבילים מסומנים.

אם הסופות - מזג האוויר שקובע הכל בבאביה גורה

אם יש דבר אחד שחייבים להבין לפני שעולים, זה שבאביה גורה לא מתנהגת כמו הר בגובה 1,700 מטר באלפים. המיקום שלה - מסיב בודד וגבוה שעומד לבדו מול זרמי אוויר מהמערב, בלי רכס שיגן עליו - הופך אותה למלכודת עננים. הכינוי המקומי הוא "אם מזג האוויר הרע", וגם "אם הסופות".

המספרים שמסבירים את המוניטין

הפסגה עטופה בעננים בכ-200 ימים בשנה. זאת אומרת שיום עם פנורמה פתוחה עד הטטרה הוא היוצא מן הכלל, לא הכלל. הרוח בפסגה נושבת באופן שגרתי ב-60 עד 80 קמ"ש, ובחורף משבים חוצים בקלות את ה-100 קמ"ש. הערפל לא מתגנב אלא נסגר תוך דקות, ומטיילים מדווחים שוב ושוב על אותו תרחיש: יצאו בשמש מלאה מהחניון, ובקטע העליון כבר לא ראו את הסימון הבא.

רוח, צינה מורגשת והסכנה האמיתית

הסכנה בבאביה גורה היא כמעט אף פעם לא נפילה. היא קירור. הרוח מורידה את הטמפרטורה המורגשת בצורה דרמטית: במינוס 5 מעלות עם רוח של 60 קמ"ש התחושה היא בערך מינוס 18, ובמינוס 15 עם רוח של 100 קמ"ש התחושה יורדת לאזור מינוס 40. בתנאים כאלה עור חשוף קופא תוך דקות. יש בהר היסטוריה של מקרי היפותרמיה, וכמעט תמיד המכנה המשותף זהה - אנשים שיצאו לבושים לפי מזג האוויר בעמק.

מתי הסופות מגיעות

סופות רעמים שכיחות בעיקר ביולי ובאוגוסט, אבל קורות גם ביוני ובספטמבר, והן נוטות להיבנות אחר הצהריים. זו הסיבה שכל מי שמכיר את ההר יוצא מוקדם ומתכנן להיות בירידה מהקטע החשוף עד הצהריים.

המסלולים לפסגה - נקודות זינוק, זמנים והקטע החשוף

ארבע נקודות זינוק עיקריות מובילות אל דיאבלאק, וההבדל ביניהן הוא לא רק אורך אלא אופי לגמרי שונה.

מפרזלנץ' קרוביארקי - הדרך הקצרה והפופולרית

מאוכף קרוביארקי (Krowiarki), שיושב כבר בגובה של קצת יותר מאלף מטר, יוצא השביל האדום - חלק משביל הבסקידים הראשי - דרך פסגות המשנה סוקוליצה וגובניאק. כ-4.6 קילומטרים, כ-717 מטר טיפוס, ובערך שעתיים ועשרים עד שעתיים וחצי לפסגה. זו הבחירה של רוב מי שמגיע מקרקוב, מהסיבה הפשוטה שאפשר להגיע לנקודת הזינוק ברכב ולחסוך את כל החלק המיוער.

מזאבויה דרך מרקובה שצ'אבינה

מזאבויה מרקובה עולים דרך בקתת ההרים מרקובה שצ'אבינה (Markowe Szczawiny), שפועלת כל השנה, ומשם דרך אוכף ברונה אל הפסגה. סיבוב מלא הוא בערך חמש עד חמש וחצי שעות. היתרון הגדול: הבקתה היא נקודת עצירה חמה, מקום לינה ובסיס מצוין ליציאה לזריחה - ובאביה גורה היא הפסגה הפולנית הפופולרית ביותר לזריחות.

פרץ' אקדמיקוב - השביל עם השרשראות

השביל הצהוב הידוע בשם פרץ' אקדמיקוב (Perć Akademików) נחשב לקשה בבסקידים. הוא חוצה את המדרון הצפוני התלול, מאובטח בשרשראות ובשלבי ברזל, וכולל קיר אנכי בגובה כשמונה מטרים שנקרא "המקור השחור". הוא חד-כיווני - מותר לעלות בו בלבד, כי מפגש בין מטיילים על השרשראות מסוכן - וסגור בעונת החורף בגלל סכנת מפולות והתקרחות האמצעים. סמוך אליו יש גם את השביל הירוק לסוקוליצה, קיצור תלול של 1.3 קילומטר בלבד עם 300 מטר טיפוס.

המקטע העליון - שם הרוח מכריעה

מעל קו האורן הגמד, בערך מ-1,650 מטר, אין יותר צמחייה שתחסום את הרוח ואין שום מחסה עד הפסגה. הקטע הזה הוא קצר יחסית אבל הוא זה שקובע אם היום יהיה מוצלח או לא. בערפל, כשרואים למרחק עשרה מטרים, קל לפספס את הסימון בין הסלעים - וזו הנקודה שבה כדאי להחליט מראש מה עושים.

מי שמעדיף שמישהו אחר יתכנן, ינהג וידאג ללוח זמנים יכול להסתכל על היצע טיולי ההרים היוצאים מקרקוב, שרובם מכוונים לטטרה ולא לבאביה גורה.

בטיחות בהר - הכללים שלא מתפשרים עליהם

אין כאן דרמטיזציה. באביה גורה היא הר שאפשר לעלות אליו בבטחה בכל קיץ, בתנאי שמתייחסים אליו כמו להר ולא כמו לשמורת טבע עירונית. ארבעה כללים עושים את כל ההבדל.

תחזית הרים, לא תחזית עיר

הטעות הנפוצה ביותר היא לבדוק את התחזית לקרקוב או לזאבויה. התחזית שרלוונטית היא לגובה 1,700 מטר, כולל מהירות רוח, גובה בסיס העננים והסתברות לרעמים. בפולין נהוג להצליב בין תחזית הרים ייעודית לבין מצלמות רשת שמכוונות אל המסיב, וזה בדיוק מה שכדאי לעשות בבוקר היציאה. אם המצלמות מראות את הפסגה בתוך ענן, הסיכוי לפנורמה נמוך והשאלה הופכת להיות אם בכלל שווה לעלות.

שכבות ומעיל רוח גם באוגוסט

גם ביום קיץ שבו בעמק 27 מעלות, בפסגה יכולות להיות פחות מ-10 מעלות עם רוח חזקה. הציוד המינימלי: שכבת בסיס, פליס, מעיל רוח אטום, כובע, כפפות דקות, שתי מנות מים לפחות, אוכל אנרגטי, פנס ראש ושמיכת חירום. בחורף מוסיפים לזה גם קרמפונים - זה לא ציוד מומלץ אלא ציוד חובה, כי המדרון קפוא ומהחשכה, שמגיעה כבר אחרי ארבע, אין דרך לברוח.

יציאה מוקדמת ונקודת סיבוב

יוצאים מוקדם. זה הכלל שמסדר את כל השאר: פחות רוח, פחות סיכוי לסופה, ומרווח ביטחון גדול לפני החשכה. קובעים מראש שעת סיבוב - שעה שאם לא הגעתם לפסגה עד אליה, פשוט מסתובבים. ואם העננים מטפסים במעלה המדרון, האוויר נעשה דחוס והרעם הראשון נשמע ברקע, לא ממשיכים לרכס החשוף. מסתובבים מיד ויורדים חזרה אל קו העצים.

מספרי חירום

חילוץ ההרים בפולין זמין במספר 985, ומספר החירום האירופי 112 עובד גם הוא. אפליקציית החילוץ הפולנית לשעת חירום מאפשרת לשדר מיקום מדויק, ושווה להתקין אותה לפני היציאה - הקליטה בהר חלקית אבל קיימת ברוב הרכס.

חגורות הצמחייה - למה הפסגה נראית כמו טונדרה

אחת הסיבות שהפארק הוכרז כשמורת ביוספרה היא שמדובר במדרון היחיד בפולין שעליו אפשר לעבור, בטיפוס אחד רצוף של כמה שעות, דרך כל חגורות הצמחייה של ההר הפולני. זה כמו לנסוע מרכס הכרפטים עד לפינלנד תוך בוקר אחד.

מיער בוקיצה ואשוח ועד אורן גמד

עד גובה של כ-700 מטר משתרעת חגורת הגבעות. בין 700 ל-1,150 מטר נמצא הרגל התחתון: יער אשור קרפטי, אשוחיות ויערות מעורבים - זו החגורה שבה עוברים כשעולים מזאבויה, והיא ירוקה, לחה ומוצלת. בין 1,150 ל-1,360 מטר מתחיל הרגל העליון, יער אשוחית טהור שהולך ומתגמד ככל שמטפסים, עד שהוא נגמר בשיחי עוזרר. מ-1,360 עד 1,650 מטר משתלטת הקוסודז'בינה, האורן הגמד, שיוצרת שטיח סבוך ובלתי עביר משני צידי השביל. ומעל 1,650 מטר מתחילה החגורה האלפינית - כרי דשא הרריים, אבנים חשופות וחזזיות, נוף שנראה כמו טונדרה שהונחה בטעות באמצע אירופה.

החי - דובים, זאבים ולינקס

בפארק תועדו כ-105 מיני עופות, וביניהם מינים הרריים נדירים. בין היונקים חיים כאן איילים, לינקס, זאבים ואפילו דובים חומים - האזור הוא חלק ממסדרון אקולוגי קרפטי רציף. הסיכוי לפגוש דוב בשביל מסומן ביום עמוס הוא זניח, אבל זו בדיוק הסיבה שאסור לרדת מהשבילים ואסור להשאיר שאריות אוכל. הצמח שהפך לסמל הפארק הוא אוקז'ין ילני, בן משפחת הסוככיים שגדל כאן בשפע יחסי ומופיע על כל שילוט הפארק.

חלופות למי שרוצה נוף בלי טיפוס לפסגה

לא כל אחד רוצה או יכול לעלות אלף מטר. הבשורה הטובה היא שהאזור נותן ערך גדול גם בלי דיאבלאק, ורוב הישראלים שמגיעים לכאן עם ילדים או עם הורים בוחרים בדיוק בזה.

מסלולי היקף ובקתת ההרים כיעד

ההליכה מזאבויה מרקובה אל בקתת מרקובה שצ'אבינה היא מסלול יער נוח יחסית, בשביל רחב, שמסתיים במרפסת של בקתה פעילה עם מרק חם ותה. אפשר להסתפק בזה ולחזור. אפשרות שנייה היא מאלה באביה גורה, פסגת המשנה בגובה 1,517 מטר, שנותנת רכס פתוח ונוף אמיתי בטיפוס קצר יותר. ומהאוכף בקרוביארקי אפשר לעלות רק עד סוקוליצה, לשבת שם על הסלעים מול המסיב ולרדת - שעה בערך לכל כיוון, עם אחד הנופים הטובים על ההר עצמו.

זאבויה, הסקנסן והכפרים

זאבויה נחשבת לאחד הכפרים הארוכים באירופה והיא נמתחת לאורך קילומטרים רבים בעמק. בשלוחת מרקובה שלה פועל הסקנסן על שם יוזף ז'אק, מוזיאון פתוח קטן עם שלושה בתי עץ מקוריים - העתיק שבהם מתחילת המאה ה-19 - קפלה, נפחייה ומרתף אחסון, שמציגים את תרבות הבנייה של תושבי ההר. זו עצירה של שעה, זולה, ומשלימה יפה את התמונה של האזור.

מה אוכלים אחרי

הבקתות והמזנונים באזור מגישים אוכל הררי כבד ומזין, ומחירים שנראים לישראלי כמו טעות. מי שחוזר לקרקוב באותו ערב ימצא ניחומים ראויים בצלחת פירוגי ובכוס בירה במקום ממבשלות הבירה המקומיות.

ההגעה מקרקוב, כרטיסים ושילוב עם ואדוביצה או זקופנה

באביה גורה נמצאת מחוץ לרשת התיירות המהירה של קרקוב, וזו בדיוק הסיבה שהיא נשארת אמיתית. ההגעה דורשת מעט תכנון.

ברכב שכור - הדרך הנכונה

הנסיעה מקרקוב דרך מישלניצה ואזור סוחה בסקידזקה אל אוכף קרוביארקי היא כ-98 קילומטרים, בערך שעה ארבעים עד שעתיים. רכב הוא הפתרון המועדף כי הוא מאפשר לצאת בשש בבוקר, לעצור איפה שרוצים ולחזור בקצב שלכם. השוואה קצרה של מחירים בDiscoverCars או הזמנה דרך אופרן עושה את העבודה, ובכל מקרה כדאי לקחת ביטוח מלא - כבישי ההרים צרים ובחורף מושלגים. את הטיסות עצמן, כולל הקווים הישירים מתל אביב לקרקוב, נוח להשוות דרך סקייסקנר.

בתחבורה ציבורית

יש קווי מיניבוסים ישירים מקרקוב לזאבויה מרקובה, בערך שעתיים ועשר דקות, בתדירות סבירה לאורך היום. בעונה פועל גם שאטל קצר בין זאבויה מרקובה לאוכף קרוביארקי בעלות סמלית, מה שמאפשר לעלות מהאוכף ולרדת חזרה לכפר במסלול מעגלי - טריק שמטיילים מקומיים משתמשים בו הרבה ותיירים כמעט לא מכירים.

כרטיסים, חניה והטיפ ששווה זהב

הכניסה לפארק בתשלום, במחיר סמלי של כמה זלוטי בלבד לכרטיס רגיל ומחצית מזה בהנחה (מחיר מייצג לבדיקה מול הפארק). אפשר לרכוש מראש באתר הפארק, בנקודות המידע בקרוביארקי ובמרקובה, ובבקתת מרקובה שצ'אבינה. החניה בקרוביארקי זולה יותר מזו שבמרקובה, אבל היא קטנה - ובסופי שבוע בקיץ היא מתמלאת עד השעה שמונה בבוקר. מי שמגיע מאוחר יגלה שהוא נוסע עוד עשרים דקות בחזרה במורד. החניון במרקובה גדול בהרבה ונדיר שהוא מתמלא, ובשילוב עם השאטל זה הפתרון הבטוח. באותו עניין, בסופי שבוע בעונה השביל האדום מקרוביארקי הופך לתור ממש, ואנשים הולכים בשיירה - עוד סיבה טובה לצאת מוקדם.

מה משלבים באותו סיבוב

הכיוון הזה מזמין שילובים. ואדוביצה, עיר הולדתו של קרול ווייטילה, נמצאת בערך על הדרך חזרה וסוגרת חצי יום נעים. אפשרות שנייה, למי שיש לו כמה ימים, היא להמשיך דרומה לאזור זקופנה והטטרה ולעשות משם עוד יום הרים - נסיעה יומית מאורגנת לאזור הזה זמינה מקרקוב ופותרת את סוגיית הנהיגה. לפני יציאה לשבילים כדאי להצטייד: שוק סטארי קלפרז' מצוין לפירות ולגבינות לדרך, ואובוואז'אנק טרי מהדוכן ברחוב הוא הכריך הזול והנכון ביותר לתרמיל.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הפסגה עטופה בעננים בכ-200 ימים בשנה - נוף פתוח עד הטטרה הוא מזל, לא ברירת מחדל
• הכניסה לפארק בתשלום סמלי של כמה זלוטי; אפשר לקנות מראש באתר הפארק או בנקודות המידע (מחיר מייצג לבדיקה)
• בסופי שבוע בקיץ החניון באוכף קרוביארקי מתמלא עד שמונה בבוקר; החניון בזאבויה מרקובה גדול בהרבה
• אין רכבל ואין קיצור דרך - הדרך היחידה לפסגה היא ברגל, וההפרש הוא 700 מטר ומעלה
• פרץ' אקדמיקוב הוא חד-כיווני לעלייה בלבד וסגור בעונת החורף בגלל מפולות והתקרחות השרשראות
• בחורף קרמפונים הם ציוד חובה ולא המלצה, והחשכה מגיעה כבר אחרי ארבע אחר הצהריים

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לבדוק את התחזית לקרקוב או לזאבויה במקום תחזית הרים לגובה 1,700 מטר
• לצאת אחרי הצהריים בהנחה ש"זה רק שעתיים וחצי" - הסופות נבנות בדיוק אז
• לעלות בחולצה קצרה בלי מעיל רוח כי בעמק היו 25 מעלות; ההפרש בפסגה הוא עשרות מעלות בתחושה
• להמשיך אל הרכס החשוף כשהעננים מטפסים במדרון והרעם הראשון כבר נשמע
• לתכנן את זה כטיול יום משפחתי עם ילדים קטנים במקום לבחור מסלול היקף או פסגת משנה
• להתבלבל בין באביה גורה לפארק אויצוב ולנסוע שעתיים לכיוון ההפוך

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח לעלות לפסגת באביה גורה?

תלוי בנקודת הזינוק. מאוכף קרוביארקי, הדרך הקצרה והפופולרית, זה בערך שעתיים ועשרים עד שעתיים וחצי לכיוון אחד על פני 4.6 קילומטרים ו-717 מטר טיפוס. מזאבויה מרקובה דרך בקתת מרקובה שצ'אבינה מדובר בסיבוב מלא של כחמש עד חמש וחצי שעות. בחורף אפשר להכפיל את הזמנים.

האם באביה גורה מתאימה למשפחות עם ילדים?

הפסגה עצמה לא. זה טיפוס הררי של כמה שעות עם קטע עליון חשוף לרוח ולמזג אוויר משתנה. משפחות ימצאו ערך גדול יותר בהליכה אל בקתת מרקובה שצ'אבינה, בעלייה קצרה עד סוקוליצה, או בביקור בסקנסן בזאבויה - כל אלה נותנים את האווירה בלי הסיכון.

איך מגיעים לבאביה גורה מקרקוב בלי רכב?

יש קווי מיניבוסים ישירים מקרקוב לזאבויה מרקובה, כשעתיים ועשר דקות נסיעה, בתדירות סבירה לאורך היום. בעונה פועל גם שאטל קצר בין זאבויה מרקובה לאוכף קרוביארקי בעלות סמלית, מה שמאפשר מסלול מעגלי. עדיין, רכב שכור נותן גמישות שקשה להשיג אחרת, בעיקר בגלל הצורך לצאת מוקדם מאוד.

למה קוראים לה אם הסופות?

כי המסיב עומד בודד וגבוה מול זרמי אוויר מהמערב, בלי רכס שיגן עליו. התוצאה היא ערפל שנסגר תוך דקות, רוח שגרתית של 60 עד 80 קמ"ש ומשבים חורפיים מעל 100 קמ"ש, וסופות רעמים שכיחות ביולי ובאוגוסט. הפסגה נמצאת בתוך ענן כ-200 ימים בשנה.

מה חובה לקחת לעלייה גם בקיץ?

שכבת בסיס, פליס, מעיל רוח אטום, כובע וכפפות דקות, שני ליטר מים לפחות, אוכל אנרגטי, פנס ראש ושמיכת חירום. גם ביום קיץ חם בעמק, בפסגה יכולות להיות פחות מעשר מעלות עם רוח חזקה, ואין שם שום מחסה מלבד חומת האבן שליד הפסגה.

מה ההבדל בין באביה גורה לפארק אויצוב?

שני פארקים לאומיים שונים לחלוטין. אויצוב קטן, קרוב לקרקוב, בכיוון צפון, עם סלעי גיר, מערות ומסלולים קלים שמתאימים כמעט לכל אחד. באביה גורה נמצאת דרומית-מערבית לקרקוב, כשעתיים נסיעה, ומדובר בפסגה הגבוהה בבסקידים עם טיפוס הררי אמיתי ומזג אוויר קיצוני.